באנו לחיים האלה כדי לצמוח ולהתפתח וישנן שפע אפשרויות איך לעשות זאת. מעבר להשכלה פורמלית שניתן לרכוש באקדמיה, בתי ספר מקצועיים, קורסים וכו', יש בימינו הרבה דרכים ללמידה: ספרים, סרטים, סרטונים, עיתונות, פודקאסטים, מוצרים דיגיטליים ועוד.
יחד עם זאת, אם ברצונכם לצאת מהעמדה הפסיבית כצופים, קוראים או מאזינים, ולנהל שיח אמיתי עם מי שיצר את התוכן, יש דרך אחרת ללמוד; מדובר בדרך שדרכה לא רק תלמדו ידע תיאורטי מצ'עמם, אלא דרך שבאמצעותה תהיה לכם המחשה של הדברים באופן מרתק, חוויתי, מרגש ומהנה.
קחו בחשבון, שלא פעם תרוויחו על הדרך בוסט של אנרגיה, ה'גלגלים' בראש שלכם יתחילו לנוע, רעיונות יצירתיים יצוצו ויש מצב, שיעלו לכם כיוונים לעשייה ולפעולה תכל'ס. הדרך הזאת מונגשת עבורכם ע"י אדם שיכול להסתכל לכם בעיניים, לענות לשאלותיכם וחשוב לא פחות מזה - לגעת בליבכם.
תודו שאתם כבר ‘מתים’ לדעת לדעת מהי הדרך המיוחדת הזו!
תמיד יש מה ללמוד
סוקרטס אמר: ‘האדם האינטליגנטי הוא זה שלומד מכל דבר ומכולם, האדם הממוצע לומד מההתנסויות שלו, והאדם הטיפש הוא הטוען שהוא יודע הכל טוב יותר מאחרים’.
בדומה לסוקרטס, גם אני מאמינה שמכל התנסות, מכל סיטואציה ומכל אדם ניתן ללמוד, ובוודאי שלא רק מניסיוני אלא גם מניסיון אחרים.
אני אוהבת אנשים. הסיפורים שלהם מרתקים אותי. אני סקרנית לגלות איך מנקודת המוצא הראשונית ומחוויות החיים שלהם, שלא פעם היו מאתגרות וכואבות – הם הצליחו להגיע עד הלום. לכן, השתתפתי בהרצאות השראה רבות כמאזינה וכמרצה – הן פרונטלית והן באונליין. במאמר זה, אני רוצה להצביע על כמה מן התועלות המדהימות שאפשר להרוויח בחיים מתוך השתתפות בהרצאת השראה.
העלאת המודעות האישית
מי שפתוח ללמידה, ירוויח מעבר ללמידת דברים חדשים - גם את העלאת המודעות שלו.
‘טוהר המילה’ לדוגמה, הוא נושא סופר חשוב. מי שלא קרא את רב המכר הבינלאומי ‘ארבע ההסכמות’ (מאת דון מיגל רואיס, בתרגומה לעברית של מיכל שלו), או טרם שמע את הרצאת ההשראה שלי על הספר – לא בהכרח מודע למשמעות העמוקה של המילים שאנו משתמשים בהן בחיינו. אין המדובר רק במילים שאנו אומרים לאחרים, אלא בראש ובראשונה על השיחה הפנימית שבתוכנו. אני ‘אפס.ית’, ‘מטומטם.ת’, ‘אהבל.ית’ הן דוגמאות בודדות ל'מחמאות' שיפוטיות שאנו ממטירים על עצמנו.
למעשה, אלו מחשבות ומילים פוגעניות ורעילות, שחלק גדול מאתנו שמענו מילדות ובמשך החיים. מילים אלו הפנמנו בתוכנו ואנו ממשיכים לומר אותן לעצמנו גם בבגרותנו. למשל, בעבר, כשהייתי טועה - הייתי ‘יורדת’ על עצמי במילים קשות וחמורות אך ככל שעלתה המודעות האישית שלי במשך השנים, סיגלתי לעצמי את ההרגל לומר פשוט: ‘טעיתי. אני אנושית, כמו כולם…’. וזה המסר שהעברתי מגיל אפס לבנותיי: גם הורים הם בני אדם, ושוגים לא פעם.
בהרצאות - כמו בחיים עצמם - חשוב לי תמיד להעביר מסר אופטימי, כי, בינינו, אף פעם לא מאוחר מדי להעלות את המודעות האישית ולעשות צעד נוסף בהתפתחות.
שינוי לתודעה מקדמת
העלאת המודעות העצמית, היא שלב חשוב בדרך לשינוי התודעה שלנו, לתודעה גבוהה ומקדמת יותר - הן עבורנו אישית, והן עבור הזולת. מכיוון שכולנו מהווים מעין שיקוף או מראָה האחד לשני, ע"י כך שאנחנו בעצמנו משתנים ומתפתחים - אנו מעניקים השראה, מעין ‘דחיפה’ חיובית עבור אחרים מדי יום ביומו.
נניח, למשל, אדם שמילדות אמרו עליו המורים (או אפילו ההורים): ‘שום דבר לא טוב ייצא ממך...’. סביר שאותו אדם הפנים את המסר הזה, האמין לו ו'החליט' שאכן יישאר כזה לא יוצלח, לוזר לנצח. עם זאת, כאשר הוא ישמע הרצאה של אדם אחר, ששמע דברים דומים בילדותו, אך הוא דווקא לקח אותם למקום אחר והצליח להגיע להישגים בלתי רגילים, הוא יכול לקלוט – אולי לראשונה בחייו - שאולי דווקא כן אפשר גם אחרת!
ממש כמו שאומרת אחת מהנחות היסוד של ה- NLP: ‘כל אחד יכול לעשות כל דבר, כל הצלחה ניתנת לשחזור’, או במילותיה של בילבי: ‘מעולם לא ניסיתי את זה בעבר, אז אני חושבת שללא ספק אצליח’ (מתוך הספר ‘בילבי בת גרב’ / אסטריד לינדגרן, בתרגומה של תמר שלמון לעברית).
התודעה המקדמת עוזרת לנו לשנות את השיח הפנימי של עצמנו ולחזק בתהליך הדרגתי את ביטחוננו בעצמנו וביקום.
כך אנו לומדים לאמץ שפה שונה, הכוללת היגדים חיוביים, שמפיחים בנו תקווה ומוטיבציה כמו: ‘מיום ליום אני מתחזק.ת יותר ויותר’, ‘אני בדרך הנכונה’ וכן הלאה.
להטיל ספק ולשאול שאלות
אפרופו תודעה מקדמת, אחד הכלים השימושיים שאני ממליצה עליהם בהרצאות שונות (ובכלל בחיים), הוא - ללמוד להטיל ספק.
במקום להניח שכל דבר שאני כבר יודע (או חושב שאני יודע) הוא אמת מוחלטת ולהיות בביטחון מלא שזו האמת האחת והיחידה שקיימת, מומלץ מעת לעת גם לשאול שאלות את עצמנו (וגם את האחרים). למשל: ‘האם זאת האמת?’ - שאלה לכאורה פשוטה, שהינה בסיסית בשיטת ‘העבודה’ של ביירון קייטי.
שאלה זו היא אחד הדברים שאני מציעה לשאול, כשאני מדברת על ההסכם השלישי מתוך הספר ‘ארבע ההסכמות’ שהוא: ‘אל תניחו הנחות’.
בואו ניקח דוגמה פרקטית: לא התקבלת לעבודה או לפרויקט שרצית מאוד. המסקנה שלך בעקבות זאת היא: ‘אני כישלון’. אבל האם עצם העובדה שלא התקבלת הופכת אותך לכישלון? האם זו האמת? הרי גם אם נכשלת נקודתית במשהו, זה לא הופך אותך לכישלון. שאלו את ג'יי קיי רולינג, אשר קיבלה המווון תשובות שליליות מהוצאות ספרים שונות, כשרצתה לראשונה לפרסם את ספרה ‘הארי פוטר’.
דוגמא אישית – מודלינג (Modeling)
מהאטמה גנדי אמר: ‘היו השינוי שאתם רוצים לראות בעולם’ - ‘Be the change you want to see in the world’.
בהרצאות השראה המרצה מהווה מודל, הלכה למעשה למה שהוא מדבר עליו. ממש המחשה חיה.
כמרצה וכאדם, אני אוהבת מאוד לשתף בהרצאות חוויות מאתגרות שעברתי במהלך החיים וחולקת, כיצד הצלחתי לצמוח מתוכן.
למשל: תובנות שלמדתי משנים של הסתרת מעשה שהתביישתי בו והמחיר הרגשי הכבד ששילמתי בדרך כשהעמדתי פנים ש'הכל בסדר'; שיעורים שלמדתי במהלך התמודדות שלי עם אובדן - נפילתו של גיסי דוּדי זהר ז"ל, מחלת הפרקינסון ומותה של אמי ז"ל ועוד.
התגובות המרגשות שאני מקבלת כל פעם, שאליהן מתלווים לעיתים קרובות שיתופים מצד המשתתפים עצמם, המבקשים מענה וכיוון בנוגע לשאלות אישיות הנוגעות להם, ממחישות לי שהשיתוף, הכנות הפתיחות שלי – לא רק מעוררים השראה ומרגשים, אלא שהם יוצרים מרחב בטוח, מוגן, רגוע – אפילו מרחב מרפא - שבמסגרתו גם המשתתפים יכולים לאפשר לעצמם להיפתח, לחלוק, לשאול ולהתייעץ לגבי סוגיות עמוקות ומשמעותיות עבורם.
האפשרות להגיב, לנהל דיאלוג ולשאול את המרצה שאלות - היא לכשעצמה אחד היתרונות הנפלאים של הרצאת השראה. אגב, גם מן השאלות והמשובים של המשתתפות והמשתתפים בהרצאות אני לומדת הרבה, משפרת, מעדכנת ומעשירה עוד ועוד לפעם הבאה. ממש כפי שנאמר: ‘לֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד, וְלֹא הַקַּפְּדָן מְלַמֵּד’ (משנה, מסכת אבות – פרק ב, משנה ה).
ערכים
נגיד שהייתי באה ואומרת לכם: 'מה דעתכם שנשב לשיחה של שעה בנושא מנהיגות או נתינה או חברות או קבלת השונה?
בינינו, גם אם הנושא לכשעצמו הוא כזה שמעניין אתכם, סבירות גבוהה שלא ‘תעופו’, בלשון המעטה, על הרעיון.
אנחנו חיים בעולם שבו אנו חשופים לאלפי גירויים מדי יום ביומו, ויש דברים שפשוט נשמעים לנו יותר מִדַּי משעממים/פילוסופיים/טרחניים/מיותרים ומראש, אין לנו סבלנות בשבילם ולכן נפסול אותם על הסף.
ניקח תרחיש אחר: אתם חלק מקהל באולם הרצאות (או יושבים מול מסך וצופים אונליין) וצופים בהרצאה סופר מרתקת. לב ההרצאה הוא על אדם יפה תואר וכריזמטי, אחד שאחרים רואים בו מנהיג טבעי מילדות. אדם מאיר עיניים וחברותי שאי אפשר שלא להתאהב בו. אתם שומעים על הסיפור שלו ולומדים, כיצד כאשר הייתה תקלה נדירה במסוק שלו במהלך טיסת אימונים, הוא הצליח, באופן הרואי, להציל את טייס המשנה שלו, דבר שעלה לו בחייו שלו וכל זאת, כדי שהמשפחה של טייס המשנה לא תצטרך לחוות שכול נוסף.
במהלך ההרצאה אתם שומעים ציטוטים שלו בנושא מנהיגות, שנאמרו בקולו וצולמו ביום האחרון של חייו, שעות לפני שיצא לאותה טיסה גורלית אחרונה.
לא משנה אם ישבתם כקהל באולם, או על הספה בבית - אפילו בלי להגיד לעצמכם את המילים ‘גיבור’, ‘מנהיג’, ‘אוהב אדם’ או ‘מלח הארץ’ – אתם מתרגשים, מזילים דמעה, מרגישים בכל רמ"ח האיברים שלכם ופשוט יודעים שהוא היה כזה.
דמותו ואישיותו המיוחדת ‘נכנסת לכם לוורידים’ ו'פוגשת' אתכם לאחר מכן בהמשך בסיטואציות שונות, גם הרבה אחרי שסיימתם לצפות באותה הרצאה. אפילו לאחר שפיזית הוא כבר לא נמצא אתנו מעל 6.5 שנים – אתם שואבים ממנו השראה, חיזוק ורואים בו מודל מעצים לערכים רבים.
גם כמרצה, אני מרגישה כל פעם מחדש, שזאת זכות גדולה עבורי לחלוק את סיפורו של גיסי דוּדי זהר ז"ל ומחמם את לבי לשמוע תגובות מרגשות, כגון: ‘דברייך נכנסו ללב ששמתי לב שדברתי עם הנכדים שלי, אמרתי דברים, והרגשתי שהושפעתי ממה שסיפרת עליו’, או: ‘עברו כמה שעות מההרצאה המרתקת, וכשנהגתי במכונית היום הרגשתי כאילו הוא לידי. לא יאומן’.
לסיכום
‘אנשים ישכחו מה אמרת, אנשים ישכחו מה עשית, אבל אנשים לעולם לא ישכחו כיצד גרמת להם להרגיש’ (מאיה אנג'לו).
מעצם הצפייה וההשתתפות בהרצאת השראה, המשתתפים נתרמים ומתפתחים במגוון היבטים. כמו-כן, הם לומדים באופן בלתי אמצעי, ועם זאת מוחשי וחוויתי - כלים שונים להרגעה, איזון וחיזוק. בכך, הם משפרים את החוסן האישי שלהם ומתמודדים באופן אפקטיבי, קליל ובריא יותר עם אתגרי החיים.
