'מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול? כשתהיה גדול, כשתהיה גדול?
אחד רוצה להיות נהג, לנסוע לעפולה
אתה תהיה רופא ותרפא אנשים
אני אהיה צייר ואצייר רק את שולה
נגור מחוץ לעיר ונגדל שם פרחים' (דורי בן זאב)
איזה כיף זה להיות ילד או ילדה ולהישאל 'מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?' ועם יד על הלב: מי מכם לא שאל את הילדים את השאלה הזו? הרי הם מוכשרים ויכולים להיות כל מה שרק ירצו.
השאלה הגדולה והמעוררת הזו, אמורה לגרום לכולנו לעצור לרגע ולחלום בענק: לחשוב מהו התחום שהיינו רוצים לעסוק בו ושימלא חלק ניכר מחיינו ומשעות ימינו, איזו קריירה אנחנו רוצים לבנות לעצמנו ולעבוד בה לאורך רוב חיינו הבוגרים?
ילדים שנשאלים את השאלה הזו אכן מצליחים לחלום ובגדול: הם מקבלים השראה מדמויות משמעותיות בחייהם ומדמיינים את עצמם במקום שלהם. הם מתחילים לפתח תחביבים בתחומי העניין שיש להם, מפתחים הרגלים, מתמידים וצועדים לעבר הגשמת החלום שלהם. לא אחת הם מחליפים חלום אחד באחר, אחרי שהתנסו בפעילות חדשה או שגילו עולם חדש שלא היה מוכר להם, אבל איפשהו, בגילאי העשרים משהו משתנה והחלומות המעצימים, מעוררי המוטיבציה וההשראה האלה פשוט מתפוגגים.
בהרבה מקרים, מגיע בשלב הזה אט אט (ולעתים בבת אחת), 'שלב ההתפכחות' שעוצר את החלימה ואת המסע לעבר הגשמת החלום.
למה זה קורה?
'יועצים' חכמים וטובים - בין אם אלו ההורים, המורים, השכנים, קרובי המשפחה והחברים - מתחילים להגיע ומתפתחת תפיסה, לפיה 'חלומות מקומן במיטה- עם הכריות - בעוד שבחירת מקצוע היא נושא רציני ששייך ל'חיים האמיתיים'.
כל אותם יועצים חכמים וטובים פורשים בפני הצעירות והצעירים את סדרת השיקולים 'הנכונים והחשובים' (לטעמם) לבניית הקריירה ותחום העיסוק בחיים למשל:
- חשוב לבחור בעיסוק בתחום יציב ובטוח, בעל יכולת הכנסה או פרנסה גבוהה
- חשוב לבחור במקצוע מכובד ויוקרתי, שיעניק כבוד וגאווה להורים המאושרים
- אם את אישה, המגדר שלך הוא שיקול מכריע גם כן בבניית הקריירה שלך ובבחירות שתצטרכי לקחת בחיים
- ולאלו מאתנו שמגיעים מזרמים מסוימים באוכלוסייה, ישנם אף עוד ועוד שיקולים ואילוצים.
כל אלה מרחיקים את הצעירים ואותנו יותר ויותר מ'החלום הגדול' שהיה לנו, זה שבנינו לעצמנו במהלך הילדות. היה שלום פתיחת סטודיו לריקוד לתשושי נפש, ביי ולא להתראות לחלום פתיחת בית ספר למוסיקה או למקצועות כפיים למפתחי קריירה שניה (וכמובן שאלה רק דוגמאות ספורות למגוון אינסופי של חלומות).
רובנו בוחרות ובוחרים בגילאים צעירים מסלול של לימודים אקדמאיים, הכשרה ולאחר מכן, מתחילים לעבוד והכל בהתבסס על השיקולים שנסקרו לעיל ועל עוד רבים ודומים להם.
אבל מה שכל אותם יועצים 'חכמים וטובים' שוכחים לספר לנו הוא שחלק מהם, היו שמחים לבחור אחרת בדיעבד, שכמחצית מהעובדים בישראל אינם מרוצים מעבודתם ושישראל מדורגת מקום אחד לפני הסוף, מתוך שבע מדינות, במדד שביעות הרצון בעבודה (עפ"י סקר שערכה בשנת 2020 חברת 'OnePoll' בשיתוף חברת Midnspace, בקרב 6000 עובדי משרדים בשבע מדינות בעולם).
חבל שהם לא מספרים גם את זה, לא?!
אז אולי כדאי שאנחנו, 'היועצים החכמים והטובים', נאמר לאותם צעירות וצעירים, שמתלבטים כרגע בנושא בחירת הקריירה שלהם ש:
- מותר להם ושהם צריכים לחלום, כי זה המנוע שלנו לרצות לשאוף ולהגיע גבוה
- שנכון וכדאי להתנסות, לפעמים במספר תחומים, אם אנחנו בוחרים בזה, וכן. מותר גם לטעות
- שמותר וצריך להתלבט, לחשוב ולהיעזר במי ובמה שיכול לתת לנו רקע, מידע והבנה על התחומים השונים
- שמומלץ לכלול את השיקולים הנכונים לנו, המתלבטים, ולא את שיקולי היועצים 'החכמים והטובים'
- ושלרוב, תהליך הכוונה מקצועי וממוקד לעיבוד המידע ולביצוע הבחירה ובניית הדרך הנכונה, יכול בהחלט לסייע
ומה עם הבוגרים שביננו? אלה שכבר הקשיבו לאותם יועצים ונמצאים בתוך קריירה ארוכת שנים, השקיעו בה לא מעט, אבל לא אוהבים את עבודתם, לא רוצים לקום בבוקר, וחווים מדי מוצ"ש 'דיכאון יום א''?
אנחנו (או הם) תוהים מה היו עושים אם היו בוחרים אחרת ומה יקרה אם יעזבו את העבודה? אולי זמנם עבר וההזדמנות התפספסה או שאולי עדיין לא הגיע הזמן לשינוי. אולי צריך לחכות עם זה עוד קצת, לקריירה השנייה, או אולי ‘לפנסיה’?
אז האמת היא שהזמן הכי טוב לשינוי הוא ממש ע-כ-ש-י-ו.
למה? כי האתמול כבר לא יחזור וכדי שהמחר יראה אחרת.
זכרו שאף פעם לא מאוחר מידי לבחור בעצמנו. אף פעם לא מאוחר ללמוד משהו חדש. אף פעם לא מאוחר לאזור אומץ ולנסות ליהנות (ולהצליח) ויפה שעה אחת קודם.
אז מה עושים תכל'ס?
ממפים את מיקומינו כיום בקריירה, בודקים איפה אנחנו רוצים להיות, מבינים את הפער בין הקיים לרצוי, בונים תכנית פעולה לצמצום הפערים, מחזקים את מה שעובד טוב ועובדים על מה שלא והכי חשוב: מיישמים, כי אף פעם לא מאוחר מידי להפוך משכירים מתוסכלים לאנשים מאושרים.
בהצלחה
