משבר הוא מצב של שבר עמוק שמגיע אלינו לחיים בהפתעה גדולה וללא כל תכנון.
משברים יכולים להופיע בחיים בתחומים שונים לדוגמה: משבר רפואי חמור המתבטא במחלה המתפרצת לחיינו, תאונה, משבר בקריירה, במשפחה, בזוגיות ועוד.
למרות הקושי, מצבי משבר בחיים מזמנים לנו הזדמנות לצמיחה, אך זו תלויה בגישה שלנו ובאופן שבו אנו תופסים את המצב; האם נתייחס למצב באופטימיות ולמרות הכול, נצליח לראות את המשבר כהזדמנות ולצמוח ממנו, או שמא נתייחס למצב בצורה פסימית, נחשוב שאין סיכוי לצאת ממנו ואז, ניתקע במקום ברמת החשיבה והעשייה ולא נעשה כל התקדמות.
כשאנחנו נמצאים במשבר, אנחנו מרגישים חסרי אונים ומחפשים פתרון מידי ומהיר למצב הקשה אליו נקלענו. הענין הוא שלא תמיד במצבים כאלה הפתרון הוא מהיר ולרוב, עלינו לעבור תהליך ארוך, לעכל את המצב, להשלים אתו ורק לאחר ההשלמה עם המצב החדש יתחיל תהליך הצמיחה.
מודל חמשת שלבי האבל
אליזבת קובלר רוס פיתחה את מודל חמשת שלבי האבל שניתן ליישם אותו גם ביחס למצבי משבר שונים כמו פיטורין, גירושין, מחלה קשה ועוד.
1. שלב ראשון - הכחשה
שלב זה מתאפיין באמירות כגון ‘אני מרגיש בסדר’, ‘זה לא קורה לי’. ההכחשה מאפשרת לאדם מעין פסק זמן להתארגן ולגייס כוחות ובהדרגה, לעבור למנגנוני הגנה שיעזרו לו להסתגל טוב יותר. ההכחשה מאפשרת לאדם החווה משבר להגן על עצמו מהמציאות הקיימת.
2. שלב שני - כעס
שלב זה מתאפיין בשאלות כמו: ‘למה דווקא אני במשבר?’ ‘זה לא הוגן! איך ייתכן שזה קורה לי?’ מרבית האנשים לא יכולים לחיות בהכחשה לאורך זמן ומתחילים לעכל את המצב אליו נקלעו. רגשות קשים של כעס מופנים לעיתים אל אנשים בסביבתו של אותו אדם. הבנה וקבלה של הזעם מצד הסובבים עשויים לסייע לאדם להתמודדות מסתגלת יותר, בעוד תגובה הפוכה מצד הסביבה עלולה ליצור תחושות של בדידות והעמקת המשבר והשבר.
3. שלב שלישי - מיקוח
בשלב זה החשיבה היא ש'אני אעשה הכול - רק תוציאו אותי מהמשבר הזה אליו נקלעתי'. שלב זה נפוץ יותר במצבי משבר רפואיים.
4. שלב רביעי - דיכאון
בשלב זה, האדם שחווה משבר חווה את הסימפטומים של ‘הכול חסר טעם עכשיו’, ‘הכול אבוד’ וחסר שליטה'. שלב זה מתאפיין בתחושת אובדן חזקה, מחשבות על העתיד והחמצה. תחושת הדיכאון מהווה עיבוד רגשי חשוב של המצב המשברי, שיוכל להניע לבסוף לכיוון של קבלה והשלמה של המצב. לכן, בשלב זה חשובה עוד יותר הקשבה והכלה של האדם שנתון במשבר ותמיכה של הסביבה בו.
5. שלב חמישי - קבלה והשלמה
בשלב זה ישנה קבלה של המצב החדש אתו האדם מתמודד, תוך הבנה שאי אפשר להמשיך להתעלם ולהכחיש את המצב אליו נקלענו. הכעס לא משרת אותנו יותר והקבלה של המצב מאפשרת תהליך של הבנה וצמיחה.
לא כל מי שחווה משבר חווה את חמשת השלבים וישנה אנשים שעוברים רק מספר שלבים מתוכם. ישנם אנשים שיכולים להגיע להשלמה עם מצב המשבר גם כשהם עוברים תהליך חלקי.
קרדיט: אתר pexeles
קצת על סיפור חיי
סיפור חיי והתמודדותי מלמדים רבות על התמודדות עם משברים וצמיחה מהם. מתוך התמודדותי עם תסמונת נדירה מולדת בשם סטורג' וובר (Sturge Weber Syndrome) ניתן ללמוד על דרך של צמיחה הרוויה במשברים שונים.
המשבר הראשון אתו התמודדותי כבר בהיותי ילדה היה השונות שלי בנוף הסביבתי. בגיל חמש וחצי, כשחזרתי לגן לאחר שעברתי ניתוח בעיניים, הגעתי למקום חדש בו אף אחד לא הכיר אותי. כל מה שראו עלי באותה תקופה היה כתם לידה על חצי פנים ואת הסימן שהניתוח השאיר מעל האישון בעיני. זה היה כל כך בולט, שכאשר נכנסתי לגן אף אחד מהילדים לא התעלם ממני. מבחינתי חוויתי חוויה לא פשוטה שבה מתייחסים אליי יתר על המידה, כל יום, כל היום, כל הילדים בגן. עם הזמן ועם השאלות שהגיעו ועלו מיום ליום הבנתי שהמצב לא הולך להשתנות. ניהלתי שיחה עם אימא שלי ולמדתי ממנה, בתור ילדה, מהי הדרך הפשוטה לחיות את החיים כשונה עם מסר ברור: ‘קבלו אותי כפי שאני’.
ההתחלה לא הייתה פשוטה, השאלות רק הלכו וגברו. מיום ליום ומשעה לשעה. תארו לעצמכם איך אתם בתור ילדים קטנים מתמודדים עם שאלות על המראה החיצוני שלכם? ומה הייתם אומרים למי ששואל. זה בדיוק מה שקרה איתי. שנה אחרי שנה. בגן, אחר כך בכיתה א', ולאחר מכן כשעברתי לחטיבת ביניים ולתיכון. זה לא היה פשוט כלל. למדתי בדרך הקשה, איך להתמודד עם משבר, איך מתוך הקושי אני מתעלת את השבר לעשייה למען האחר באופטימיות ובחיוך. וכך, בכל פעם ששאלו אותי מה יש לך על הפנים או קראו לי בשמות וכינויי גנאי על הימצאותו של כתם הלידה על פני, התייחסתי לכך בכובד ראש וברצינות. לכל אחד ואחת הסברתי בסבלנות יתרה: ‘יש לי כתם לידה על הפנים וכך נולדתי’. לא נתתי לאף אחד לרפות את ידי, אלא להפך, גם אם התגובות היו שליליות, הן חיזקו את רוחי ונפשי.
כל משבר שחוויתי בגלל כתם הלידה שעל פני חישל אותי. מלבד זאת שהכתם נמצא על הפנים וקצת על הראש, הוא העניק לי במתנה שתי מחלות נוספות. מחלת האפילפסיה ומחלת העיניים גלאוקומה, הגורמת ללחץ תוך עיני (מחלה זו עלולה לגרום לעיוורון אם לא מטפלים בעיניים ומנתחים אותן בזמן). כך קרה, שהתמודדתי עם ריבוי מוגבלויות במהלך החיים. בתחילה עם כתם הלידה שנראה על פניי כבר מגיל לידה, אחר כך עם האפילפסיה ובגיל שלוש גם עם מחלת העיניים גלאוקומה. ריבוי ההתמודדויות הללו גרם לי לתהליך ובו ניסיון לעיכול של המצב בו אני נמצאת, כל פעם מחדש.
ראשית התחלתי לעכל שיש לי כתם לידה על חצי מהפנים והוא איתי לכל החיים. ההבנה שכתם זה לא ירד מפני, הייתה מבחינתי משבר. ניסיתי לעשות טיפולי לייזר לפנים להבהרת כתם הלידה במשך שנתיים-שלוש בגילאי 11-9 מה שהיווה עבורי חוויה מטלטלת וכואבת מאד. לאחר עשרים טיפולים הגענו למסקנה שכתם הלידה לא מתבהר, וההבנה שאני זו שצריכה לעבור את התהליך, לפקוח את העיניים ולראות שאני צריכה קודם כל לקבל את עצמי כמו שאני, עם כתם הלידה החלה לחלחל בי. ההבנה הזו חידדה את הרעיון שהפסקת הטיפולים והכאב העצום שנגרם לי כבר בגיל קטן רק תעצים את האהבה שלי לעצמי וזה ישפיע על אהבתי לאחרים.
המשבר שרק לפני רגע היה נוכח בחיי החל להראות שוב את אותותיו. לא ידעתי אם יקבלו אותי כפי שאני עכשיו, ויעשו לי מבחני קבלה חברתיים. ידעתי שאצל ילדים ומבוגרים יש פרמטרים חברתיים מוגדרים ושלא בטוח שירצו בי. המשכתי להתנהג כרגיל, כשברקע אני מטופלת לאיזון מחלת האפילפסיה ומחלת הגלאוקומה בעיניים. כפי שאני יודעת, אלו הן מחלות בהן הסטיגמה מאד גדולה. במשך כעשרים שנים לא נחשפתי כמתמודדת עם מחלות אלה. הסתתרתי, בידיעה שאני מפסידה את מהות וחוויות החיים, ובנוסף, לקח לי זמן לעכל שאני מתמודדת עם מחלות ומוגבלויות שהולכות איתי מגיל לידה ועד יום מותי. התהליך היווה עבורי נקודת שבר, בה אמרתי לעצמי מגיל צעיר: ‘למה לי זה קרה?’ ‘למה דווקא אני?’ לא התאוששתי מהמצב כל כך מהר. שני עשורים חלפו ובהם הצלחתי לעבור תהליך התפתחות וצמיחה ולהבין שזהו מצב בלתי הפיך אבל ניתן להתמודד אתו ולחיות חיים מלאים וטובים וזוהי בעצם ההשלמה עם המצב שעברתי.
לפני תשע שנים הגעתי למקום חשוך ביותר, כשאושפזתי במחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי. לא נתתי לחוויה זו לייאש אותי ולהוריד את רוחי, ובעזרת תושייתי ואומץ ליבי שהבעתי, הצלחתי למצוא דרך לעבור לאשפוז מרצון במחלקה הסגורה, ומאותו רגע התחלתי להיות נינוחה יותר. זה נשמע לכם פשוט? ממש לא. זו הייתה משימה בלתי אפשרית כמעט. אך, כמו שכבר אמרתי, כשאני רואה מולי משבר שמגיע - אני מתייחסת אליו ממקום של אופטימיות - והזדמנות לצמיחה.
כיום אני מרצה וסופרת, המדברת על סיפור החיים שלי. ‘אחת לחמישים אלף’ הוא שמה של ההרצאה וכן של הספר שלי שעתיד לראות אור בזמן הקרוב. בהרצאותיי אני מדברת על הדרך שעברתי ומנחילה את הכלים בהם השתמשתי עד שהגעתי למקום של צמיחה אישית בכל תחומי החיים. הדרך שעברתי הייתה רצופה מהמורות, אתגרים והתמודדויות. לכל אורך הדרך התמדתי לשמור על אופטימיות, אומץ, נחישות והגשמה והתוצאה לפניכם.
אז כשאתם נתקלים במשבר בחייכם - חישבו היטב:
איך תצליחו לראות זאת כהזדמנות לצמיחה ותשנו את החשיבה לאופטימית?
איך תתעלו מצב של משבר לעשייה?
ו- 3 טיפים לסיום
1. הקשיבו לאינטואיציה שלכם - היא יודעת הכי טוב להוביל אתכם למקומות הנכונים בחייכם.
2. בעת משבר - היעזרו בסביבתכם הקרובה. שיחה עם אדם קרוב תאפשר לכם תחושת רוגע ושיתוף שעוד אדם חוץ מכם יודע מה עובר עליכם.
3. חישבו מהן האפשרויות העומדות בפניכם ואיזו דרך כדאי לכם לבחור עכשיו בדרך אל הצמיחה ואל האור. זכרו שהדרך הקצרה היא לא פשוטה בהכרח וכי הדרך הארוכה תביא לתוצאות טובות, בסופו של דבר.
