‘אבא לא זוכר כל כך את הפרטים על מה שהיה בילדות. איך תוכלי לכתוב כך את סיפור החיים שלו'?
לא פעם, בני משפחה שפונים אלי כדי לכתוב את סיפור החיים של ההורים שלהם, מעלים את השאלה הזו ולכולם אני נותנת את אותה תשובה: זו לא בעיה ולא מכשול. גם כשהמספר לא זוכר הכל לפרטי פרטים, עדיין, אפשר לכתוב את הסיפור שלו בצורה טובה ומעניינת.
לא בטוחים מתי הדברים קרו
לא פעם נתקלתי בשורדי שואה שחששו לספר את הסיפור שלהם שכן הם לא היו בטוחים בשנים שבהן האירועים התרחשו, בהשתלשלות המקרים ועוד. חשוב להבין, שאת השנים המדויקות של קרות מקרים כאלה ואחרים אפשר למצוא בספרי ההיסטוריה ובמקורות מידע שונים כגון 'יד ושם' ועוד. מה שחשוב יותר להבין מאותם שורדות ושורדים, הוא מה הם הרגישו ביחס לאותם אירועים.
לא זוכרים פרטים מהילדות
מחקרים שעוסקים בזיכרון מראים, שרק מגילאי 9-10 ניתן לזכור אירוע באופן ברור וקוהרנטי ואכן, לאחרונה סיימתי לכתוב את סיפור חייו של אדם שלא זכר פרטים מילדותו. כדי להתגבר על הפער בדקתי, ביחס לאותן שנים בהן הוא היה ילד, מה קרה במקומות בהם הוא גר והשלמתי את המידע החסר. משם, הסיפור זרם, קיבל משמעות מדויקת והמספר ובני משפחתו זכו להבין את הסיפור בשלמותו, להתחבר למה שנכתב ולאירועים אותם חווה המספר.
אנשים שהזיכרון בוגד בהם
באחד המקרים פנו אלי בני משפחה וביקשו שאכתוב את סיפור חייו של אדם שהזיכרון החל לבגוד בו. הוא לא זכר פרטים רבים, אך למשפחה היה חשוב שהסיפור שלו ייכתב וישמר לדורות. כדי להתגבר על כך נברתי בארכיונים (במקרה זה, בארכיון של מוזיאון ‘ההגנה’ ו'בית התפוצות') ומצאתי פרטים משמעותיים שעזרו לי לספר את הסיפור. באותם ארכיונים מצאתי תמונות שגם המספר עצמו לא ידע על קיומן ושהיוו אבנים משמעותיות להבנת סיפור חייו.
זה לא קרה כך
לעיתים קורה, שהמספר מציג עובדות מסוימות שמתבררות, לאחר בדיקה, כבלתי נכונות. כך למשל, באחד המקרים מצאתי בארכיונים תמונות של אמו של המספר כשהיתה נערה צעירה. המספר סיפר לי שאמו הייתה במקום מסוים בשנה ספציפית, אך לאחר בירור הסתבר שהיא היתה במקום אחר. מצב זה אינו נדיר. גם כאן, חיפוש במקורות מידע, בדיקת מפות ועוד יכולים לשפוך אור על הסיפור. למשל, כשמספר אומר שהוא נסע ברכבת במקום מסוים משך זמן לא ידוע, ניתן לאמוד את זמן הנסיעה מהתבוננות במפה. כמו כן אפשר ללמוד על מסלול הנסיעה של אותה רכבת ולדייק באמצעות זאת את הסיפור.
האם אפשר לכתוב את סיפור חייו של אדם שאינו בחיים?
בהחלט כן. כשאנחנו יודעים היכן חי אותו אדם ובאלו שנים, אפשר לערוך תחקיר וממנו לבנות את הסיפור. אפשר לדלות פרטים על אירועים מרכזיים שהתרחשו באותן שנים, על המקומות בהם חי וביקר ולהוסיף דגשים חשובים מתוך מידע שנמצא בארכיונים שונים.
כשאנחנו כותבים ספר חיים, אנחנו מספרים גם על הדורות שקדמו לנו, אף שהם לא בין החיים יותר ובהחלט יש לנו את האפשרות להתחקות אחר הסיפור שלהם כאילו שהם אלו שמספרים אותו.
כשכתבתי את סיפור החיים של הוריי היו חסרים לי נתונים. לא היה לי את מי לשאול כדי לדייק ולעבות את הסיפור, שכן בעת הכתיבה הוריי לא היו בין החיים. לכן פניתי לעזרת ארכיונים והשלמתי את הסיפור תוך בדיקה מהימנה של השנים, המקומות והאירועים שקרו.
ובעצם, מה הכי חשוב בסיפור החיים?
מחקרים מלמדים אותנו שזיכרון שמתבסס על החושים שלנו הוא ‘זכיר’ יותר. מסיבה זו, אנחנו זוכרים היטב סיפורים על אוכל בבית ההורים על ריחות, תחושות ועוד. ישנם סיפורים שמתבססים על בדלי מידע וישנם כאלה שמבוססים על חלום עוצמתי שאנחנו בטוחים שקרה במציאות. אך האם זה משנה?
בעיני, סיפור הוא סיפור ועל כל פער או שאלה אפשר להתגבר. איש מקצוע שיודע את המלאכה יוכל לעזור לכם לדייק את הפרטים, להשלים מידע עליכם, על הסביבה ועל דורות עבר ולתבל בזיכרונות שמערבים את החושים והופכים את הסיפור שלנו למעניין אף יותר.
ומה אתכם? האם כתבתם כבר את סיפור החיים שלכם?
