העשור השני של שנות ה- 2000 הביא איתו מהפכות גדולות ושינויים ומאז שנת 2020 הילדים חיים במציאות שמשתנה כל הזמן.
2020 הביאה איתה את הקורונה, חודשיים של פחד ממגפה לא ידועה ולאחריהם, שנה וחצי של בידוד חברתי. הקורונה יצרה מציאות בה כמות המפגשים החברתיים ירדה מאוד, הלימודים התקיימו בתוך מסך, מפגשים נערכו בתוך משחקי מחשב והאינטראקציות הבינאישיות התבצעו בעיקר ברשתות החברתיות, באנונימיות מוחלטת ללא יכולת לראות הבעות פנים, לשמוע אינטונציה וכדומה.
בנוסף, בני הנוער נחשפו באופן מוגבר לתכנים ברשתות חברתיות שלא מייצגים את העולם כמו שהוא, העולם החברתי שלהם הצטמצם למפגשים בעיקר בתוך המשפחה והם כמעט ולא נחשפו לילדים בני גילם. הם ישבו שעות ממושכות ולא עסקו בפעילות גופנית ובמקרים רבים התזונה שלהם היתה לקויה.
עם החזרה לשגרה גילינו, שזו לא אותה שגרה שהיתה לפני כן; קצב ההתפתחות הטכנולוגית המואץ יצר שיגרה שבה התקשורת המילולית כמעט ונעלמה והוחלפה בתקשורת כתובה, קצרה ולפעמים מצוירת (אימוג'ים) והמפגשים האישיים נשארו בתוך המסך.
ואז הגיע ה- 7.10 והמציאות, כמו שהכרנו אותה, שוב התערערה; תחושות של פחד קיומי וחרדה, מציאות של מלחמה, אזעקות, אבות ואחים במילואים, חדשות קשות בכל יום, חטופים והרוגים. ושוב, חזרה למסכים, לבידוד חברתי, ללימודים חלקיים ועצמאים וכמובן - תחושת אי וודאות, פחד וחרדה מהמצב הביטחוני, מהאזעקות, הפינוי מהבתים אצל חלקם ועוד.
ילדים אלה גדלו למציאות שבה הקבוע הוא השינוי. חשבו כמה קשה לגדול כך.
קצת על גיל ההתבגרות וההתפתחות בתקופת חיים זו
גיל ההתבגרות מתאפיין במגוון שינויים גופניים, שכליים ורגשיים. אחד מהתהליכים העיקריים שמתרחשים בשנים אלו הוא התהליך של גיבוש הזהות העצמית שבמהלכו המתבגר לומד מי הוא ומנסח לעצמו את ההעדפות שלו בנושאים שונים, את תחומי העניין, הערכים, האמונות ועוד.
תקופת ההתבגרות מאופיינת בהתפתחות מואצת של תהליכי החשיבה והיכולת של המתבגר להבין לעומק ולאתגר מוסכמות חברתיות, משתכללת. בגיל זה מתפתחת גם החשיבה הביקורתית והערכים והנורמות בבית ובמשפחה עומדים למבחן.
בחינה זו והרצון לבדוק את העולם מתוך זווית הראיה שלהם גורמים, פעמים רבות, לוויכוחים ולמרדנות מול ההורים. יחד עם זאת, וויכוחים במשפחה הם טבעיים ונורמליים וגם בהם בא לידי ביטוי תהליך גיבוש הזהות העצמית.
בגיל זה מתרחשים גם שינויים רגשיים. בין השאר, הרגשות נחווים בחוזקה והם משתנים לעיתים קרובות.
בדרך כלל, בני הנוער מחפשים שייכות חברתית ומרגישים נוח יותר בקבוצת החברים. בשלב זה מתחיל תהליך של התרחקות מההורים וקיים רצון למרוד נגד המוסכמות שנתפסו על ידם עד היום כמובנות מאליהן.
המתבגרים שואפים לחוש עצמאות וזכאים ליותר מרחב לבדיקה, אך הם בכל זאת זקוקים להורות יציבה וחמה, כזו שתספק להם משענת תומכת וגבולות ותעזור להם להתארגן ולהגן על עצמם.
תהליך ההתרחקות עוזר למתבגרים בפיתוח מיומנויות חברתיות, בפיתוח העצמאות, הם מתרגלים כניסה לחברה הגדולה שמחוץ למשפחה, לומדים מהי התנהגות מקובלת, איך לתקשר, מהם האתגרים שהם יכולים להתמודד עימם ומהן היכולות והחוזקות שלהם.
בגיל זה בני הנוער בודקים ולומדים לזהות מי הם, מי האנשים שמעניינים אותם, מה התחומים שמעניינים אותם, הם יכולים למצוא את עצמם מחליפים חבורות וחברים מתוך ניסיון להבין איך הם מתנהלים בקבוצות שונות ואיזה סוג חברות מתאים להם. הם גם בודקים את הגבולות של ההורים, של בתי הספר ושל עצמם, בודקים עד לאן הם יכולים לדחוף, לבדוק ולנסות. זהו ניסיון לזהות את היכולות שלהם ואת יכולת ההתמודדות שלהם מול ההורים, מול המורים, מול הערכים של ההורים ושל הממסד, מתוך ניסיון להבין גם את הערכים של עצמם.
מה קרה בשנים האחרונות
2020 הביאה כאמור את הקורונה שהביאה את הבידוד החברתי. במשך למעלה משנה ילדים למדו מהבית, המפגשים החברתיים הצטמצמו, האינטראקציות הפרונטליות ירדו למינימום, התקשורת הפכה בעיקר כתובה או דרך מסכים. עד שהיתה חזרה לשגרה הגיעה המלחמה שהביאה איתה מלבד בידוד חברתי נוסף פחד קיומי, חרדות ודאגה, אזעקות ושיבוש שיגרה מההתחלה.
בנוסף, ההימצאות הארוכה עם ההורים בבית יצרה חיכוכים רבים יותר על רקע הרצון לבחון גבולות ולבחון את הערכים שלהם כשמנגד היתה פחות חשיפה לחברת ילדים בני גילם.
מה שעבורנו, המבוגרים, נראה חריג, הפך לשגרתי ונורמטיבי עבור הילדים והמתבגרים ש- 4 שנים מתוך חייהם היו מלאות תהפוכות. כתוצאה מכך מתבגרים וילדים רבים פיתוח דפוסים רבים שגורמים לבעיות חברתיות ביניהם:
ביישנות, חרדה חברתית, ביטחון עצמי נמוך, מיומנויות חברתיות ומיומנויות תקשורת בינאישית חסרות, דימוי עצמי נמוך, דפוסי חשיבה שליליים בהקשרים חברתיים, בעיות בדימוי גוף, הפרעות חרדה ודיכאון.
בין הבעיות החברתיות שילדים חווים ניתן למצוא
- מיעוט חברים או מחסור מוחלט בחברים
- תחושת בדידות
- שעמום
- קושי ליצור חברויות
- בריונות
- העדר סיפוק מקשרים חברתיים
- דחייה חברתית
- נטייה לריב
- שיימינג, בפרט ברשתות החברתיות ובפלטפורמות הדיגיטליות
טיפול רגשי והנחיית בני נוער
במפגש עם המתבגרים צריך להבין את הקושי, כפי שהוא נתפס על ידם. פעמים רבות יהיה פער בין הקושי כפי שיוגדר על ידי ההורים, לבין האופן שיוגדר על ידי המתבגר.
במקרים רבים נשתמש בכלים עוקפי מודע כמו משחקים, קלפים, ציור, בישול ועוד. באופן כזה ניתן להעלות את התת מודע באופן עקיף ולא ישיר כמו בשיחה. בשיחה יעלו פעמים רבות התנגדויות ורציונליזציה.
בתהליך העבודה, המתבגר ילמד לזהות בהתנהגות שלו דפוסים שאינם אפקטיביים ואינם מקדמים אותו למטרה שלו. העבודה תהיה על הבנת אחריותו של המתבגר על התנהגותו ועל הדברים שקורים לו.
נעבוד על זיהוי ודיוק המטרה שירצה להשיג. המטרה יכולה להיות חיזוק הביטחון עצמי, יחסים טובים עם ההורים, יחסים טובים עם חברים, הצלחה בלימודים ועוד.
תוך כדי התהליך המתבגרים יכירו את היכולות והכוחות שלהם. נעשית עבודה רבה על פיתוח ושכלול היכולות ותיעול אותן יכולות להשגת המטרות שהגדירו.
בטיפול הרגשי המתבגר לומד שאפשר להסתכל על כל סיטואציה במספר זוויות, לומד לזהות עמדות שונות וכפועל יוצא מכך, לומד שקיימות אפשרויות תגובה רבות ומגוונות. בסופו של דבר, הוא ימצא את הדרך הטובה ביותר להגיב ולהתמודד עם אתגרים.
בנוסף, נעבוד בטיפול הרגשי על תפיסות שגויות שיש לבני הנוער על עצמם שמונעות מהם להתקדם ולהשיג את מטרותיהם ונחליף אותם באמונות ובתפיסות מקדמות.
המטרה העיקרית של הטיפול הרגשי הוא לפתח אצל המתבגרים תחושת מסוגלות, ערך עצמי ותחושת שליטה, כך שגם באתגרים חדשים ולא מוכרים תהיה בהם היכולת להתמודד ולזהות כיצד הם צריכים לפעול ואיך יתמודדו עם כל תוצאה שתתקבל.
תהליך הליווי הרגשי יעזור למתבגרים, בין היתר, לרכוש חברים ולהשתלב באופן מספק בחברה.
העבודה אצלי בקליניקה מתבצעת בכלים מעולם הפסיכולוגיה החיובית, CBT, NLP ותרפיה ביצירה ומשחק. כלים אלה מאפשרים שיח עם תת המודע, נקודת מבט חיובית ומאפשרת על קשיים ואתגרים, תפיסה עצמית מקדמת והבנה שיש לכל אדם את כל הכלים הנדרשים לו על מנת לשפר את חייו ולקדם את עצמו לעבר מטרותיו.
אני ממליצה לכם להביט על המתבגרים שלכם. יכול להיות שאתם משייכים את השינוי לגיל ההתבגרות, או לתקופה אבל דברים לא יעברו לבד. אם אתם לא רוצים לגדל ילד שיהפוך למבוגר מתוסכל, מבודד, שלא מוצא את עצמו, שלא מצליח לקדם את עצמו, אל תזניחו ואל תחכו.
הזמן לעשות, לעזור להם ולהושיט להם יד הוא עכשיו. הם לא צריכים ‘טיפול. הם לא ’מקולקלים', אבל הם בהחלט צריכים עזרה וליווי כדי לגלות את היכולות שלהם מחדש.
