גם כשהוא לא מרפה ומגיע בעוצמות גבוהות, גם כשנדמה שאין יותר מה לעשות, דעו שאפשר וניתן לנשום אל הכאב הכרוני ולשחרר אותו. מניסיון, זה עובד.
לפעמים, מי שפוגש אותי בפעם הראשונה נבהל מעט. זה לא שאני באמת מפחידה, אבל החיוך הגדול והצחוק המתגלגל, שהפכו לסימני ההיכר שלי, הם גם הדבר הראשון שאנשים שפוגשים אותי לראשונה, שמים אליהם לב.
אם הייתם אומרים לי לפני 20 שנים שזה יהיה המצב, בוודאי הייתי חושבת לכם ש'נפלתם על הראש'. למה? תודה ששאלתם.
לפני כ- 20 שנים אובחנתי עם פיברומיאלגיה (דאבת השרירים). זהו מצב של כאב כרוני, שבו כל הגוף כואב כאבים מייסרים שמשתקים, כאבים שממלאים אותך ולא מותירים מקום לשום דבר אחר ופוגעים מאוד באיכות החיים. שלוש שנים הייתי במיטה, פשוטו כמשמעו. כאובה ומדוכאת. חיוך וצחוק לא היו חלק מהחבילה. מחוץ לחדר השינה ארבעת ילדיי ובעלי ניסו (ולרוב הצליחו) לקיים חיים ‘רגילים’, כשאימא נוכחת - נעדרת. לאחר תקופה ארוכה של כאב, פתאום ניתן שם למה שהרגשתי. לכאבים האלה. מה עכשיו?
לנשום ולשחרר את הכאב
יום אחד החלטתי שאני חייבת לנהל את המחלה במקום שהיא תנהל אותי. זה לא קרה באמת ביום אחד, אלא זה היה תהליך שבו הבנתי שאין לי אופציה אחרת כי אלא לא החיים שאיחלתי לעצמי וככה, אני לא יכולה להמשיך לחיות. מרגע קבלת ההחלטה, עשיתי כל מה שרק יכולתי כדי לאסוף עוד ועוד כלים כדי להתמודד עם הכאב וחשוב מכך – ללמוד איך להפיג אותו, להעלים אותו ולשלוט בו.
כשאני מספרת בהרצאות או בסדנאות שאני מעבירה על המסע שעשיתי, הרבה גבות מתרוממות בקהל. משבר כלי, מדיכאון עמוק, מחוסר חשק לעשות דבר, מתהום הכאב הכרוני, צמחתי להיות אישה חזקה שיודעת שאין דבר שיעצור אותה מלשמוח, שיודעת ליהנות מכל הטוב שהתברכה בו, שמבינה שכל הצלחה קטנה מובילה להצלחות גדולות ובעיקר, שיודעת איך להתמודד עם הכאב לפני שהוא מתעצם.
יוגה ככלי טיפולי עוצמתי
כמי שתרגלה יוגה במשך שנים ארוכות, העמקתי את הידע וחקרתי כיצד אני יכולה להפיק מעולם היוגה את התועלת הגבוהה ביותר עבורי. הכלי שאימצתי הוא נשימות מעולם היוגה - נשימה מודעת המלווה בדמיון מודרך למקום הכאב. אני מלטפת אותו, מבינה מאין הוא נובע, מה ה'תפקיד' שלו. כשהבנתי את ה'למה', הכאב השתחרר. אם גם אתם תאמצו את השיטה תגלו שאם תבינו את ה'למה', גם הכאב שלכם ישתחרר.
זה לא קסם ואין כאן אבקת פיות, במיוחד כשיש הרבה מוקדי כאב בגוף. מדובר בתהליך מתמשך עד שלומדים ומבינים איך להעביר באמצעות הנשימות את החמצן למקום הכאב. זהו תהליך יעיל כשלומדים את הטכניקה, אבל קודם אנחנו צריכים ללמוד לחמול עלינו ולתת לזה מספיק זמן כדי שזה יעזור. נסו את זה בבית ובכל מקום שתרצו.
השילוב בין נשימה מודעת לדמיון מודרך מכניס אותנו למעשה למצב של התכווננות לכך שאני משקיע/ה בעצמי בדגש על העובדה, שכעת אני מקדיש/ה זמן לעצמי ולטיפול בי.
בחרו תנוחה שטובה ונעימה לכם לפני שתתחילו לתרגל. על-פי רוב, מי שסובלים מכאב בעוצמה גבוהה יבחרו לתרגל בשכיבה, אבל גם ישיבה על מצע רך ונעים אפשרית.
השלבים לביצוע טכניקת הנשימות
1. כניסה למצב מודע שעכשיו, אני מטפל/ת בעצמי
2. לקיחת נשימות עמוקות מהאף בעוצמה והחזקת האוויר ל- 5 שניות
3. נשיפה החוצה ושחרור האוויר דרך הפה
4. חזרה על הפעולות מספר פעמים
5. לאט-לאט, הורדת עוצמת הנשימה והשאיפה, אך ממשיכים במשך שלהן
דמיון מודרך
תוך כדי הנשימות, דמיינו את זרימת האוויר פנימה. תנו אולי צבע לאוויר, כך יקל עליכם לדמיין את הזרימה שלו. הרגישו כיצד האוויר הופך חמים ונעים ומגיע למוקד הכאב, עוטף ומלטף אותו. הליטוף משכך את עוצמת הכאב, הסטרס והלחץ מתפוגגים, הכאב ‘נפתח’ ואז נעלם.
ככל שהמודעות שלכם תהיה גבוהה יותר, כך תדעו לבד כמה מחזורים של נשימות לעשות, באיזה עוצמות וגם מתי כדאי לנוח. מי שלא מורגלים בנשימות עמוקות ושאיפות נמרצות עלולים בהתחלה להרגיש סחרחורת קלה. זה טבעי. הסיבה: הנשימה המודעת מוסיפה לגוף כ- 25% חמצן מעבר לכמות שאנו מורגלים בה. הקשיבו לגוף שלכם ופעלו בהתאם.
זכרו: כאב בכלל וכאב כרוני בפרט לא נוצרים ‘סתם’. כל כאב מאותת על דבר מה שהגוף רוצה לספר לנו, לסמן לנו. כשאנחנו מקשיבים לגוף ונותנים לו תשומת לב, זו תחילת הדרך לריפוי.
קרדיט: חגית סטבינסקי
החיים לימדו אותי, שכשפחות כואב קל יותר לנוע במרחב ולעשות פעולות מיטיבות. את טכניקת הנשימות של היוגה אפשר לשכלל בנשימה עמוקה ו'לחייך' את האוויר בנשיפה, כשהשפתיים נמתחות לצדדים.
לא סתם אומרים שהצחוק בריא לבריאות. זה אפילו מוכח מחקרית. כשאנחנו מחייכים וצוחקים, הגוף משחרר את הורמון האנדרופין שיש לו תרומה אדירה על שיכוך כאב ושיפור במצב הרוח, הורמון האוקסיטוצין הידוע גם בכינוי הורמון האושר ואת הורמון הסרוטונין שגם לו משויכות השפעות מיטיבות על שיפור מצב הרוח וויסות רגשות ותחושות. שווה, לא?
אם קשה לכם לצחוק ספונטנית, היעזרו בסרטונים מצחיקים ביוטיוב או צפייה במופעי סטנדאפ. בצחוק אנחנו גם מגמישים את הסרעפת, מפעילים 600 שרירים, מחזקים את מערכת החיסון של הגוף וגם מעודדים פעילות מעיים ידידותית של החיידקים.
השמחה בחרה בי ואני אימצתי אותה בחזרה. בחרתי ביוגה. בחרתי בצחוק. היום אני יכולה להמליץ ולהנחות אחרים בשיטות שעבדו ועדיין עובדות עבורי.
בעשר השנים האחרונות הפיברומיאלגיה כבר לא מגדירה אותי. אני חיה לצידה. היא נוכחת, אבל אני לא נותנת לה ‘להרים את הראש’. אין יותר התקפים שמשביתים או מרתקים אותי למיטה לימים ארוכים. אני מקשיבה לגוף ולכאב ויודעת איך לנהל אותו ועכשיו תורכם.
בהצלחה.
