אני כנראה לא אחדש לכם אם אכתוב שהספורט משפיע על הביטחון העצמי, נכון? אין שאלה שהוא תורם ובונה אותו, ותכף נדון גם בזה. כל ספורטאי, מקצועי או חובב שתשאלו, יוכל לספר לכם על התמורות הרבות שהספורט נתן לו לחיים בכלל ולביטחון העצמי בפרט. אבל יש כמה דברים שחשוב לדעת על הדרך שבה הספורט משפיע על הביטחון העצמי. צריך להבין באיזה אופן הוא בונה אותו אך מנגד, גם לשאול: האם הוא יכול לפגוע בו? ויותר מכך, האם יש סיכוי שהוא עלול לרסק אותו?
כמה מילים על ביטחון עצמי
ביטחון עצמי הוא היכולת של האדם לחשוב, להרגיש ולהתנהג בצורה שתואמת את הערכים, האמונות, הרצונות והיכולות שלו ובמילים אחרות – ביטחון עצמי הוא האמונה של האדם בעצמו וביכולת שלו לפעול ולהגשים את עצמו.
יכול להיות מצב שבו לאדם יש ביטחון עצמי גבוה במקום מסוים ואילו במקום אחר פחות. למשל, אדם שבמקום העבודה שלו נחשב ל'קליבר' רציני, מנהל צוות, איש עסקים מצליח וכדומה ובטוח בעצמו בעוד שדווקא כשהוא מגיע הביתה, אל חיק המשפחה, הוא מרגיש פחות בטוח בעצמו, בין אם מסיבות והתנהגויות חיצוניות ובין אם בגלל תחושות פנימיות שלו, שאינן תלויות באיש.
העובדה היא שביטחון עצמי לא חייב בהכרח לחלוש על כל תחומי החיים באותו ווליום ובאותה מידה.
שיפור מדדי האושר, הכושר ומצב הרוח
עצם העיסוק בפעילות גופנית משפיע ומשפר את רמות האנרגיה והכושר הגופני שלנו. ענפי ספורט לא חסרים והיום, כל אחד יכול להחליט שהוא נועל את נעלי ההתעמלות שלו ויוצא להליכה או ריצה, נרשם לחדר כושר או לקבוצת ספורט כזו או אחרת. פעילות גופנית מעצם היותה, מפרישה הורמונים של שמחה ואושר במוח של האדם המתאמן וגורמת לו להרגיש טוב עם עצמו.
אסתכן בלהמר, שכל מי שקורא את השורות האלה יזדהה עם הסיטואציה בה היה נסער ועצבני ויצא החוצה לסיבוב רגלי כדי להירגע. קרה לכם?
מעבר לניקיון המחשבות הברור מאליו, מסתתרת שם ההשפעה החיובית הראשונה של הספורט על חיינו והיא הורדת הלחץ ושיפור זרימת הדם, שהם בעצמם מעלים את מצב הרוח וכפועל יוצא, מחזקים את הביטחון העצמי.
המקרה שלי
אני רוצה לשתף אתכם בסיפור אישי שלי, על הפעם הראשונה בה התחלתי להתאמן באופן סדיר בענף ספורט כלשהו. בגיל 20 הצטרפתי לקבוצת קפואירה במרכז תל אביב. קפואירה היא אמנות לחימה ברזילאית בת מאות שנים, המוסווית על ידי ריקוד. באותה תקופה סבלתי מדימוי עצמי נמוך מאוד, עודף משקל ואורח חיים שלא היטיב איתי. סחבתי על עצמי פחדים וטראומות של שנים רבות, שמנעו ממני להאמין בעצמי ולהיות מאושרת.
מבלי שידעתי אז, ההצטרפות שלי לקבוצת הקפואירה היתה הצעד הראשון לטובת שיפור הביטחון העצמי שלי: ההשתייכות לקבוצת השווים והקבלה החברתית שהתלוותה אליה. הקפואירה מקבלת אליה את כולם, מתאמנים בה בקבוצה, את התרגול מבצעים כל אחד בעצמו וגם בזוגות, אך עצם ה'משחק' הוא זוגי ותמיד סביב אנשים נוספים במעגל.
ההישג הוא מקפצה למסוגלות שלנו!
ההישגים הספורטיביים וההתקדמות שלנו משפיעים באופן מידי על הביטחון העצמי שלנו. בקפוארה למשל, מקיימים פעם בשנה טקס קבלת חגורות, שמסמלות את ‘דרגת’ ההתקדמות וההצלחה של המתאמן. גם במרוצי ריצה עומדים על קו הזינוק מאות ואלפי ספורטאים, חובבים ומקצועיים כאחד, ויוצאים להתחרות, כל אחד בהישג האישי שלו: שיפור זמנים, הגדלת מרחק או עצם ההתמודדות וההתמדה.
ההגעה לקו הסיום של המרוץ, החגורה הבאה, התרגיל הקשה הבא שנצליח בו, או המשקל הבא שנרים בחדר הכושר – כל הישג ספורטיבי כזה או אחר יגרום לאדם תחושה חיובית של מסוגלות, סיפוק וחיזוק האמונה שלו ביכולתו להצליח.
הספורט כמטאפורה לחיים
ההצלחה בספורט יכולה לספק לספורטאי תחושת שליטה על חייו, להעצים את החוויות החיוביות שלו ובכך, להעלות את הביטחון העצמי שלו. מכאן, אפשר לקחת הישג ספורטיבי ולהסתמך על אותן תחושות הצלחה, מסוגלות והעצמה אישית וליישם אותן בתחומי חיים אחרים כמו: משברים בנישואים, מציאת זוגיות, קשיים עם הילדים, שיחת העלאה בשכר, ראיונות עבודה, התמודדות עם אובדן, שינויים ולמעשה כל יציאה מאזור הנוחות.
אחת המתאמנות המנטליות הראשונות שלי אי פעם, הגיעה אלי עם בעיות בזוגיות ופחד לגשת למבחן חשוב בעבודה. במקביל לאימון המנטלי, ביקשתי ממנה להתחיל להתאמן 3 פעמים בשבוע כ- 30 דק' בכל ענף ספורט שתבחר. היא בחרה להתחיל לצעוד לעבודה בכל יום וכעבור כמה שבועות, החלה לשלב גם ריצה בדרכה לעבודה. כשהתחילה הייתה מגיעה לעבודה ב- 45 דקות ולאחר כחודשיים, קיצרה את הזמן ל- 27 דקות בלבד. אותה פעילות גרמה לה להעריך את עצמה הרבה יותר. היא הייתה מגיעה לעבודה לפני כולם, מתקלחת, מתארגנת ומתחילה את היום בתחושת רעננות, מסוגלות והצלחה.
את הדרך חזור הביתה, החליטה די מהר לעשות יחד עם בן זוגה, כדי לנצל את זמן האיכות המשותף, כשהוא אוסף אותה או היא אותו, לסירוגין.
אל המבחן היא התחילה להתאמן באותה הצורה בדיוק, כל יום קצת. בדיעבד, שאלתי אותה מה עזר לה להתמיד בלמידה והיא שיתפה שבדיוק כמו הדרך אל העבודה, בה היתה רואה את הקילומטרים שעוברים, מודדת מרחקי ריצה והליכה ומתייחסת לכל מקטע באופן נפרד, כך ניגשה להכנה למבחן. כל יום נושא, כמה דפים, סיכום של כמה שורות, שינון והתארגנות.
אחרי שעברה את המבחן והתפנה לה הזמן, החליטה להכפיל את מרחק הריצה שהגיעה אליו ונרשמה למרוץ בן 10 קילומטרים, כדי להתנסות ולחוש את הסיפוק מההישג הספורטיבי האישי, שהפך להיות טבע שני עבורה.
מה, לספורט יש גם השפעות שליליות?!
הגיע הזמן לדבר גם על מה שפחות פופולרי ומגניב והוא ההשפעות השליליות של הספורט על הביטחון העצמי.
אני רואה את הגבה שלכם מורמת עכשיו ואולי החיוך והאדרנלין קצת יורדים פתאום, אבל חכו, בואו נעשה סדר.
בואו נדבר על פציעות ספורט
אי אפשר להתעלם מהעובדה שפעילות גופנית עלולה לגרום לפציעות. בין אם מדובר על פציעות של נפילה, תאונה או תנועה לא נכונה ובין אם מדובר בשחיקה, ביצוע פעילות ספורטיבית לאורך זמן, יכולה לגרום לכאבים ופציעות, מה שיגרום לנו להרגיש לא טוב וכפועל יוצא לפגוע בביטחון העצמי שלנו.
יש לי עוד סיפור אישי בשבילכם
בשנת 2016 סיימתי ריצת 80 ק״מ בצרפת. כן כן, לא התבלבלתי במספרים. למרוץ כזה קוראים ‘אולטרה מרתון’ וסיימתי אותו ב-12:30 שעות. כן, היה גם קשה, אבל נהניתי מכל רגע בדרך וכשחזרתי לארץ, חיפשתי את המטרה הבאה והצבתי לעצמי את היעד: 100 קילומטרים במרוץ סובב עמק, בקיבוץ הזורע שבצפון הארץ. למרוץ הזה התאמנתי קשה: רצתי מעל 100 ק"מ בכל שבוע, 6 ימי אימון בשבוע, הקפדה על שעות שינה, תזונה, תחזוקה של הגוף. אמנם התחלתי את המרוץ, אך לא סיימתי אותו, בגלל פציעה קשה בקילומטר ה- 42 שלא אפשרה לי להמשיך.
מעבר לכך שהפציעה כפציעה, מנעה ממני להתאמן במשך כמה חודשים ובאופן ברור הורידה לי את האנרגיה ואת מצב הרוח, הפציעה הזו ריסקה לי את האגו, את הביטחון העצמי ואת תחושת המסוגלות. לקח לי חודשים רבים להתמודד עם מה שחוויתי אז כישלון ולקח לי זמן לחזור לרוץ ולהציב את היעד הבא. הייתי צריכה להפחית את הלחץ ולהוריד את מפלס החרדה שהתלוו לאותו כישלון, כדי לחזור למסלול.
הסיפור הזה, על הריצה שלא סיימתי, מוביל אותי לשתי נקודות הבאות:
יחסי תחרותיות מלחיצים יכולים להסיח את תשומת הלב מהעיקר
אלא אם אתם ספורטאים תחרותיים שמתחרים על הפודיום, לא משנה באיזה ענף ספורט, תתעסקו בהישג שלכם ולא בשל אחרים. גם בספורט, כמו בתחומי חיים אחרים, לתחרותיות קיצונית והשוואה חברתית אין מקום. אין לכם מושג מהי נקודת ההתחלה של הספורטאים סביבכם. לרוץ מהר יותר או להרים משקל כבד יותר, לבצע תרגיל מורכב או אפילו מסוכן רק כי ראיתם מישהו אחר עושה זאת, יכול להוביל לתוצאה הרסנית, שתפגע בתחושת המסוגלות והביטחון העצמי שלכם באופן ניכר.
התמודדות עם כישלונות כחלק בלתי נפרד מהדרך
כמו בחיים, גם בספורט, כישלונות הם חלק מהדרך אל ההצלחה וההישג. לא תמיד נחווה הצלחות מסחררות והכישלונות, הם בסך הכל ניסיונות ולמידה בדרך למעלה. ברגע שניקח את זה בפרופורציה הנכונה ובצורה מאוזנת, נצליח למנף את אי ההצלחות בדרך אל היעדים וההישגים הבאים שלנו.
לסיכום
ספורט הוא כלי מדהים להגברת הביטחון העצמי; הוא משפר את האנרגיה ואת מצב הרוח, מעלה את הכושר הגופני ואת תחושת ההצלחה והמסוגלות וכמובן, משפיע על הבריאות והמראה שלנו, דבר שמשנה, באופן ישיר, את דימוי הגוף.
ספורט הוא חלק בלתי נפרד מאורח חיים בריא, שמירה על איכות חיים לאורך זמן ומשמש ככלי לאיסוף חוויות חיוביות שאפשר בקלות להקביל אותו, לפתח וליישם גם בתחומי חיים אחרים.
חשוב לשים לב למד הלחץ שהספורט מביא אתו, לתחזק את הגוף ולהקשיב לקצב שלו כדי למזער פציעות. כמו כן חשוב להתאמן באופן מותאם אישית ולהימנע מהשוואות חברתיות ותחרותיות.
ולסיום - משהו חשוב מעומק הלב
עסקתי בתחומי ספורט מגוונים, כמאמנת וכספורטאית בעצמי. כמאמנת מנטלית אימנתי וליוויתי עשרות רבות של מתאמנים ומתאמנות שבין השאר עסקו בספורט.
אם יש משהו שאני רוצה שתיקחו ותזכרו יותר מהכול, הוא ההתעסקות בהתקדמות ולא בתוצאות. ההתקדמות עצמה היא שתסייע לכם לשמור על המוטיבציה לאורך זמן.
נכון, לקבל משוב חיובי מהחברים, המאמנים והמשפחה, הוא אפקט שיוסיף לחוויה הספורטיבית, אך בבקשה – הקפידו לתת לעצמכם משוב חיובי ועודדו את עצמכם על עצם הפעילות וההתמדה.
זכרו שכישלונות, גם בספורט, כמו בחיים, הם חלק בלתי נפרד מהדרך. לא כל אימון שתצאו אליו, מרוץ או תחרות שתשתתפו בהם יסתיימו בהצלחה מסחררת וזה חלק מתהליך הלמידה וההתקדמות שלכם.
והכי חשוב, תגידו לעצמכם תודה על העיסוק בספורט, כי זה לכשעצמו, לא מובן מאליו כלל וכלל.
