דחיינות היא תופעה לא נעימה. היא פוגעת בסיכויי ההצלחה ומעצבנת את הסביבה הקרובה, אבל יש גם חדשות טובות: היא ניתנת לשינוי. בואו נודה על האמת: כולנו דוחים מידי פעם משימות ותוכניות. בחיי היום יום ישנם מצבים ותקופות בהם השגרה המלחיצה גורמת לנו לשנות תכניות ואת הסדר שבנינו לנו לביצוע. זה טבעי ומובן. מרק טויין אמר בציניות 'לעולם אל תדחה למחר את מה שאפשר לדחות למחרתיים'.
אז מה הבעיה בעצם?
כשהדחייה חוזרת על עצמה שוב ושוב, בכל משימה, אז ישנה בעיה כי אז היא הופכת לכרונית ואולי אף לכפייתית.
'כולם דוחים', פסק פרופסור טימותי פיצ'יל, חוקר פסיכולוגיה התנהגותית מאוניברסיטת קרלטון באוטווה, קנדה. אנשים רבים מתנהלים כך באופן קבוע: הם דוחים את המשימות או המטלות שלהם פעם אחר פעם אחר פעם, עד שהמועד האחרון והסופי של הביצוע או המשימה תם. לעיתים, הם מגלים רגע לפני, שעוד שנייה הביצוע צריך להיות מונח שלם וחתום ואז, בלחץ הרגע, בבהילות, בסערת רגשות לעיתים דרמטית, הם מבצעים ללא אוויר בגוף, בהצלחה כזו או אחרת את המטלה.
התנהלות כזו אופיינית לאנשי הקשב והריכוז. בשיחה איתם הם יודו שזה קורה להם שוב ושוב למרות שברור להם, שאילו היו מקדישים זמן ראוי למשימה, הם היו מצליחים בה יותר ואולי אף הרבה יותר. המשמעות מבחינת אותם אנשים היא שהפוטנציאל האישי שלהם לא מנוצל כמו שצריך, היכולת שלהם גבוהה יותר מהביצוע בפועל ואז, התסכול וחווית ההחמצה גבוהים. לכן, לא נגזים אם נאמר, שהדחיינות מפריעה מאוד לאיכות החיים ולהצלחה האישית.
אבל רגע לפני שנדון בפתרונות, בואו נבין טוב יותר את תופעת הדחיינות על סוגיה, את הנזקים שנגרמים בגללה ואת הקשר בינה ובין אנשי הקשב והריכוז.
מה גורם לדחיינות?
דחיינות יכולה לנבוע ממספר סיבות:
- חרדה וחששות ותחושת חוסר יכולת וחוסר מסוגלות
- קשיים בביצוע המשימות, או ריבוי משימות, במיוחד אם הן משעממות או מאיימות
- פרפקציוניזם- השאיפה לשלמות מקסימלית המבוססת על ציפייה עצמית ללא פשרה
- ניהול זמן לקוי- קושי בבניית שלבי העבודה ותיעדוף לקוי
- חוסר אבחנה בין עיקר לטפל
- חוסר אנרגיה ומוטיבציה נמוכה
- שעמום בביצוע המשימה
- תחושת ערך עצמית נמוכה המהווה גורם מעכב בביצוע
- גורמים פיסיולוגיים כדוגמת אנשים שהביצוע המיטבי שלהם נעשה אך ורק בלחץ זמן (תופעה שכיחה למדי)
הסיבות הללו אופייניות (כולן או חלקן) לכלל האוכלוסייה ועל אחת כמה וכמה בקרב אנשי וילדי הקשב והריכוז.
לדחיינות מספר רמות
דחיינות 'נורמלית' - כולנו הרי דוחים דברים מפעם לפעם בחיי היום יום ולרוב מצליחים 'להדביק' את הפער שיצרנו ביום המחרת. לרוב, אך לא תמיד. מקרים רבים של דחיית הגשת דוחות מס ותשלומים לרשויות עולים לנו בקנסות ובהוצאות כספיות, לעיתים בתוספת אי נעימות ולעיתים אף בכניסה למהלכים מול מערכת המשפט. דחיינות ביצירת קשר טלפוני למשפחה או לחברים מוכרת לכם? והתגובה של הצד השני? אין ספק, שאי הנוחות המתלווה לדחיינות היא רבה.
דחיינות 'כרונית' - דחיינים כרוניים פועלים ברגע האחרון ובלחץ זמן. סוג זה של דחיינות אופייני מאוד לאנשי הקשב. לדוגמה: דחיינות בקבלת החלטות- שבאה לידי ביטוי בהתלבטות אין סופית. בעת דילמה, דחיינות כרונית מעכבת מאוד את הזרימה ואת ההתפתחות בחיים בצמתים חשובים. הנה דוגמה: טניה עולה וותיקה-חדשה התלבטה שנים מה תרצה ללמוד. בכל פעם שהתקבלה, דחתה את לימודיה בשנה ובינתיים עבדה כסייעת לגננת. היא חשה שהחיים הבוגרים שלה נעצרו גם בהיבט הזוגי.
דחיינות כרונית עלולה לגרום לנזקים רבים במקומות העבודה, בלימודים, בחברת האנשים היקרים והקרובים וגם בבריאות. דחיינות זו ניתנת לזיהוי בקלות והיא מחייבת הכרה אישית בקושי הנ"ל ורצון להתמודד עמו מתוך הבנה, כי התנהלות זו מזיקה.
דחיינות 'כפייתית' - דחיינות כפייתית היא דפוס התנהגותי. כאן, העיכוב בביצוע המטלות והמשימות חוזר על עצמו כל הזמן ובכל הפעולות השגרתיות המוכרות. הדחיינות הכרונית פוגעת בסיכויי ההצלחה האישיים בכל רבדי החיים: האקדמיים, המשפחתיים, החברתיים ובעבודה. כמובן שדחיינות כפייתית כוללת גם דחיית מטלות שגרתיות וגם החלטות מהותיות והיא עשויה לייצר לחץ ומתח פנימי רב ולאורך זמן. היא עלולה להפריע ולעצור את ההתפתחות האישית, גורמת לתסכול, לדימוי עצמי ירוד ולחוויות כישלון.
ומהו הקשר בין דחיינות והפרעת קשב?
דחיינות קיימת באוכלוסייה הכללית אך היא נחשבת ומוכרת כמאפיין סימפטומטי אצל חלק מאנשי הקשב והריכוז והיא עלולה לגרום לנזק משמעותי בכל גיל.
עד כה, ההתמודדות עם המאפיין הזה של הדחיינות בקרב אנשי קשב וריכוז היה מורכב ולא פשוט ואחת משיטות ההתמודדות הייתה לחלק משימה גדולה שמחייבת דבקות במטרה למנות קטנות. לשמחתנו, היום ישנו אימון שניתן לבצע ולשפר באמצעותו, בקלות יחסית, את מאפייני הקשב וכך, להשיג הקלה גם בסימפטום המעיק הזה של הדחיינות.
אבל רגע, מהי הפרעת קשב (או בשמה המקצועי ADHD)?
אם דחיינות מאפיינת כל כך את אנשי הקשב, בואו נבין מהי בכלל הפרעת קשב.
היום, בשל הסביבה התזזיתית שבה אנחנו חיים, כמעט לכולם יש קשיי קשב, רק שאנשים שמאובחנים בהפרעת קשב, חווים את קשיי הקשב האלה בעוצמות גבוהות הרבה יותר.
הפרעת קשב נובעת מליקוי נוירולוגי-התפתחותי ומוכרת בעולם המערבי עוד משנות השבעים.
הליקוי המרכזי מתאפיין בפגיעה בהיבטים רבים של התפקודים הניהוליים (Executive Function), שאחד מהם בא לידי ביטוי בדחיינות.
היטיבה לתאר זאת נערה עם הפרעת קשב:
'אני חיה כמו בתוך רכבת שנמצאת בנסיעה במהירות טיל במשך שעות, שומעת עשר תחנות רדיו במקביל, ורואה אלפי תמונות רצות'.
לגבי הקשבה לסביבה אמרה: 'אני מקשיבה רק אם מעניין אותי'.
ואיך היא תופסת את עצמה? 'אני כח על. ציפור צבעונית המרחפת בעולם זוהר ועשיר באלפי צבעים שכולו שלי. אני מחליטה מתי להיכנס לפוקוס להרבה זמן וזה יקרה רק כשמשהו ממש מרתק אותי'. העניין הוא, שאנחנו לרוב משעממים...
מקובל לומר, כי מאפיינים מוכרים בקרב אנשי הקשב והריכוז הם: אימפולסיביות גבוהה וקושי בוויסות תגובות, קושי להבחין בין עיקר לטפל, קושי ליזום ולהתמיד במשימות, קושי לתכנן ולבצע משימות ומטלות עד תום ועוד.
אנשי הקשב מתאפיינים בקשב סלקטיבי ונוטים להיגרר לפיתויים מזדמנים. קשה להם לסנן את המידע הרב שמגיע מהחושים ולהגיב בהתאמה לסיטואציה למרות הרצון העז שיש להם להצליח (ולא מפאת חוסר מאמץ).
מרבית אנשי הקשב ניחנים בקסם רב, אינטליגנציה גבוהה מאוד, יכולת יצירתית ודמיון עשיר, ראיית מאקרו ויכולת מהירה ליצור קשר בינאישי קרוב. רבים מהם ידועים ומוכרים כמו הנסיך צ'ארלס, מייקל פיליפס, מייקל ג'ורדן, ג'ים קארי, טום קרוז, דסטין הופמן, וופי גולדברג. גם בארץ ידוענים רבים הצהירו על כך שיש להם הפרעת קשב וריכוז והם עוסקים בתחומים מגוונים לרבות מקצועות אומנותיים, ניהוליים, יזמות, תקשורת ודומיהם.
אז איך אנשי הקשב והריכוז יכולים להתמודד עם דחיינות?
צימוד מחדש
כשהדחיינות דומה יותר לדחייה וחוזרת על עצמה ביחס לאותה משימה, נראה שהיא ממוקדת ובעלת מאפיין נקודתי. במקרים כאלה, ניתן להתמודד איתה באמצעות שינוי הרגלים.
לדוגמה: אם הדחיינות היא ביחס למשימת כתיבת דו"ח יומי במייל לבוס בחו"ל, ניתן להצמיד את המשימה הזו לאירוע אחר שמתבצע בקביעות בכל יום, למשל לארוחת הצהריים (בכל יום אחרי שאסיים לאכול צהרים, אקדיש עשר דקות לכתיבת המייל).
צימוד חדש זה יחליף את מה שקורה כעת, שבה המשימה נדחית לשעות הערב, מעיבה על שעות הפנאי, נעשית בעייפות גבוהה ובאי חשק רב.
תגמול לביצוע
הצעה נוספת היא תגמול לביצוע במסגרתה ייבנה מנגנון שמצמיד תגמול, משהו שאוהבים מאוד ומחכים לו, לסיום הביצוע. לדוגמה: 'אכתוב את המייל לבוס שבחו"ל בשעה 12:00 בצהריים ומיד לאחר מכן אצא לשעת אימון כדורסל בשעה 12:30. האימון יהווה פיצוי למשהו שאנחנו 'חייבים לבצע'.
ואיך מתמודדים כשהדחיינות היא כרונית או כפייתית?
מתוך תיאור היסטורי עולה, שתמונת ה'מונה ליזה' הושלמה על ידי לאונרדו דה וינצ'י לאחר 20 שנים. כך גם תמונת 'הסעודה האחרונה' שהושלמה לאחר זמן רב ותחת איומים משמעותיים.
במקרים שבהם הדחיינות היא כרונית או כפייתית, לא יעזרו שינויי הרגלים כמו צימוד מחדש או תגמול לביצוע. כאן נדרשת התמודדות אמיצה, בליווי איש מקצוע שיסייע בעריכת ברור מעמיק סביב אמונות, ערכים וחוסן אישי. תהליך זה, של שיח אימוני שמלווה באימון נוירופידבק ייעודי לאנשי הקשב, מאפשר מבט אמיץ ומפוקח סביב מסע החיים של האדם הבוגר, על מנת למצוא את הכלים המתאימים לו ביותר להתמודדות.
ומהו התרגול בסיוע נוירופידבק?
אימון הנוירופידבק, עליו ארחיב מייד, נועד על מנת לאמן וללמד את הסינפסה הקדם מצחית, שאחראית על התפקודיים הניהוליים שכאמור אינם פועלים היטב אצל אנשי הקשב והריכוז. האימון נשען על מחקרים פסיכולוגיים רבים שהוכיחו, כי מתן משוב (פידבק) ללומד בצמוד לביצוע, מסייע ותומך בתהליך התרגול להצלחה במשימה.
מוח האדם גמיש, יכול לבנות ולקטום תאי נוירונים לאורך החיים (נוירוג'נסיס) דבר שמאפשר בין היתר לימוד שפה חדשה ונגינה בכל גיל.
אימון הנוירופידבק הייעודי לנושא הקשב והריכוז בנוי מתוכנה משחקית שמותקנת על גבי מחשב אישי. המתאמן שם על ראשו סרט ראש שעליו מותקנים שלושה חיישני קריאה של גלי EEG, גלים הנפלטים באופן קבוע מכל מוח חי בעת ערות ובעת שינה.
האימון מתמקד בהפעלת המשחק הממוחשב באמצעות כושר הריכוז בלבד; כל הצלחה בהחזקת הריכוז תגרום לדמות לנוע ולהתקדם ואילו אובדן הריכוז יעצור אותה.
כך, במהלך מספר משחקים בכל אימון 'מותחים' המתאמנים את 'השריר המוחי' שלהם ומחייבים אותו להיות פעיל ויעיל. לכן, האימון נקרא גם 'אימון מוחי' או בלשון הילדים 'כוח המוח'.
באמצעות אימון היכולת האישית, אנשי הקשב הדחיינים יכולים ללמוד כיצד 'להיגמל' מהדפוסים הדחיינים שלהם ובמקביל, להשתפר בהיבטים נוספים מעבר לדחיינות.
לסיכום
דחיינות היא תופעה שמשפיעה על כל היבטי החיים: על החיים האישיים, המשפחתיים, החברתיים, הלימודיים וכן על הקריירה והיא עלולה לפגוע וליצור נזקים משמעותיים עד כדי הוצאה ממעגלים חשובים בחיים.
תושבי ארצות הברית משלמים מדי שנה כחצי מיליארד דולר בקנסות, על איחורים בהגשת דו"חות מס שנתיים ולפי הערכות, כארבעים אחוזים מפושטי הרגל לוקים בדחיינות כרונית. אלה ללא ספק נזקים של הדחיינות.
ניתן וצריך לטפל בתופעה הלא נעימה הזו. אם הדחיינות היא ממוקדת אפשר להתמודד איתה בקלות יחסית על ידי שינוי הרגלים, באופן עצמאי. אך אם מדובר בדחיינות כרונית או כפייתית, כזו שסוחפת אחריה אי נעימות, תחושת החמצה, אי הצלחה במעגלי חיים חשובים ורחבים, אז חשוב לטפל בה באופן מקצועי.
באמצעות אימון אישי בשילוב תרגול ניורופידבק, אפשר להתמודד איתה ולזכות, 'על הדרך', במתנות נוספות שמתבטאות בשיפור מאפיינים שמוכרים אצל אנשי הקשב והריכוז.
תרגול הנוירופידבק הוא מוכר ובטוח, הוא מוכח מחקרית וישים באמצעות אימון אישי. התרגול אורך כארבעה חודשים, הוא מאושר על ידי משרד החינוך וסיכויי ההצלחה שלו הם מעל לשמונים אחוזים.
אז, קדימה, כדי לשפר ולהשתפר לא דוחים, אלא מתאמנים!
