'אנחנו יכולים להתלונן שלורדים יש קוצים, או שאנחנו יכולים לשמוח שבין הקוצים יש ורדים' (א. לינקולן). כולנו יודעים שתקשורת מכבדת והדדית היא אבן היסוד של מערכות יחסים בריאות. עם זאת, בשעת מתח, כעס ובזמנים יותר מאתגרים של היחסים, התקשורת יכולה להשתנות, ולהגיע במהירות למצבי מריבה, תסכול וכעס. במאמר זה, אציע כלים בהם אפשר להשתמש באופן קבוע כדי לתחזק את התקשורת החיובית ביחסים, כמו גם האפשרות להשתמש בהם במצבי קונפליקט, בכדי למנוע התדרדרות של המצב.

עידוד

אפתח בסיפור. לפני כמה שנים, נכנסתי למאפיה שהייתי קונה בה מדי פעם. ראיתי את המוכרת הקבועה שם, שתמיד מאירת פנים וחייכנית - עם פנים נפולים וחוסר אנרגיה. לאחר שנתנה לי שירות, אמרתי לה בעדינות רבה: אני חייבת לומר לך שהשירות שלך תמיד כל כך אכפתי, ואת עושה כל כך הרבה דברים בו זמנית, ורואים עד כמה אכפת לך מהמקום ומהלקוחות כאן.

באומרי דברים אלה, היא הסתכלה אלי ועיניה הוצפו דמעות. היא אמרה לי: 'את לא מבינה כמה המילים האלה באות לי בזמן, בדיוק סיימתי שיחה שבה היו לי חילוקי דעות עם הבוס שלי'. חייכתי ברוך, ועניתי: 'התכוונתי לכל מילה שלי, ואני מקווה שהדברים יסתדרו לך בטוב, כי אני מאוד אשמח לראות אותך כאן גם בפעם הבאה שאגיע'.

החיוך והאור חזרו לפניה של המוכרת, יצאתי משם כשגם אני מחייכת.

זוהי דוגמה ל'שפה עידודית', המאפשרת WIN WIN לשני הצדדים – המוכרת הרגישה שרואים אותה ושהיא מועצמת, ואני הרגשתי טוב מעצם הנתינה, העידוד והיכולת לעשות לה טוב.

העידוד חשוב משמעותית לתקשורת טובה עם כל מי שאנחנו ביחסים עמם (בני הזוג שלנו, הורים, משפחה, לקוחות, חברים קולגות וכד'). אנחנו רגילים להסתכל על ה'לא', ממהרים להאשים או להשוות את מי שמולנו למישהו אחר שעשה את הדברים יותר טוב או אמר 'אחרת', ולהעביר ביקורת כי הדברים לא נעשו איך שאנחנו חושבים. בנוסף, יש דברים שנראים לנו מובן מאליו ואנחנו לא עוצרים לרגע לומר מילה טובה, להוקיר תודה או אפילו רק לתת חיזוק או חיבוק מילולי.

חשוב לציין, שאני לא מדברת כאן על משפטים כמו 'אתה יכול', 'אתה תותח', 'אין עליך' – שזהו שֶבַח ולא עידוד, אלא על שימוש במילים ומשפטים חיוביים, קונקרטיים, שנובעים מתוך אופיו, מעשיו או סגנונו של מי שנמצא מולנו. זה לראות את היש' גם במצבי ה'אין'.

ניקח דוגמה מעולם הזוגיות, שתשרת אותנו גם בהמשך המאמר:

הסיטואציה: בן הזוג חוזר הביתה מעבודתו מאוחר, מותש, ואין לו כל כך כוח לשמוע את בת הזוג שממהרת לשתף אותו בכל מני דברים שקשורים לילדים. בת הזוג מתרעמת, כי הוא לא שלח הודעה שהוא מאחר, היא חיכתה לו, ובהיבט הרגשי, מרגישה שהיא לא חשובה.

אופציה א' באוטומט הרגיל, בת הזוג מיד תטיח בו: הגעת מאוחר, אין לך כוח וחשק לשמוע אותי, הילדים ואני כנראה לא חשובים לך כמו העבודה שלך. אז לא צריך ובלי טובות!

אופציה ב' 'העידודית' (בטון סבלני ולא מאשים): אני רואה שהתעכבת היום בעבודה. קרה משהו מסוים או שונה? (כפי שאתם רואים - היא קודם כל שאלה שאלה ולא מיד הטיחה בו דברים ואשמה).

נניח שבתשובה לשאלה, בן הזוג מספר משהו שקשור לעבודה שבגללו התעכב והיה מאוד מרוכז בו.

או אז מגיע מקומו של העידוד:

  • אני רואה כמה אתה משקיע בעבודה והיא חשובה לך
  • איזה כיף למנהלים/ ללקוחות שלך שיש להם אדם כמוך שכל כך משקיע ואכפתי

השימוש במשפטי העידוד, הוריד את 'מפלס פוטנציאל המריבה', בכך שנאמר קודם משפט שגורם לבן הזוג להרגיש שרואים גם את החיוב בו, ולא רק את האיחור שלו ואת השלילי.

נמשיך הלאה.

הופכים תלונה לבקשה + שימוש ב'שפת האני'

מתחת לכל תלונה מסתתרת בעצם בקשה. בדרך כלל אנחנו רגילים לנסח את הדברים באופן מאוד 'תלונתי', ובעיקר בשימוש במילה 'למה לא...' (למה לא עשית, למה לא התקשרת, למה שכחת, את.ה תמיד... וכו').

כשהצד השני שומע את אותה תלונה, הוא מייד נכנס למגננה - לא היה לי זמן, אני לא יכול.ה לזכור הכל, או שהוא מייד מתקיף חזרה: לא עשיתי כי את.ה לא נתת לי את ה.... יכולת גם את.ה להתקשר וכך הלאה.

גם כאן, ברגע שנשנה את בחירת המילים שלנו, ונתקשר אחרת במילים ובטון אחר, פוטנציאל הקונפליקט – יתמוסס.

'שפת האני', לוקחת את התלונה, הביקורת וחוסר שביעות הרצון – למקום ושפה שבה אנחנו מביעים את הרגשות ש-ל-נ-ו. מה קורה לנו, מה החוויה שלנו מתוך מה שקורה, ואיך אנחנו מרגישים בסיטואציה או בקונפליקט שמקשה עלינו.

נחזור לדוגמה של הזוג שלנו שתבהיר את הדברים:

אופציה א' – בת הזוג תאמר בטון כועס: ‘למה לא הודעת שאתה מאחר? מרוב ההשקעה בשעות העבודה שלך, אין לך סבלנות וכוח אלי או לילדים שלך! זה ממש לא בסדר מצידך!’

אופציה ב' (להפוך תלונה לבקשה + שימוש ב'שפת האני'): 'איזה יופי שהגעת, כי ממש חיכיתי לך שתחזור. היות ולא ידעתי מתי אתה חוזר, היה ממש עוזר ומרגיע אותי אם היית מודיע לי על האיחור, וככה לא הייתי 'על קוצים'. ‘אני מתארת לעצמי שאתה עייף, ויחד עם זה ממש חשוב לי לספר לך כמה דברים חשובים. לְמה אתה זקוק כדי להתאושש ולהיות יותר בפניות אלי?’

תקשורת מסוג זה נשמעת אולי קצת מלאכותית ובוודאי יותר ארוכה. יחד עם זאת, היא מאפשרת לבן הזוג לא להרגיש נאשם ומותקף, להבין הרבה יותר את הצורך הרגשי של בת הזוג, וגם לתת לה אופציה של אפשרות שהוא ישתף פעולה בהקשבה, לאחר שיתאושש.

מהצד השני, בת הזוג שומרת על הרצון והבקשה שלה לקבל הודעה שהוא מאחר, וגם לספר לו את הדברים שהיא רוצה לספר. היא פשוט מתקשרת את זה באופן חיובי, מכיל ומכבד.

לסיכום

העידוד, הפיכת התלונה לבקשה, ושימוש ב'שפת האני' מאפשרים לכל סוג של מערכת יחסים להיות הרבה יותר הדדית, מתגמלת ומשתפת פעולה. היא מנטרלת את ההאשמות והמתקפות שיכולות להיווצר בזמן קונפליקט, היא 'רואה את האחר' ומאפשרת לשני הצדדים להישמע ולהחליט על דרך פעולה מיטבית. אני ממליצה בחום רב להשתמש בכלים אלו כדרך קבע, ולא רק 'בשליפה' בזמן מריבה או קושי. כך נוצרת תשתית עמוקה ומחברת מאוד בין הצדדים. 

מערכות יחסים מתבססות על תקשורת, וככל שהיא יותר חיובית, מכילה, זוכה להקשבה ומכבדת – כך גם גדלים שיתוף הפעולה, ההדדיות והביטחון בהן. 

זכרו תמיד לבחור ביחסים ולא בלהיות צודקים.