התקשורת היא הבסיס ו'עמוד השדרה' של כל מערכת יחסים בין בני אדם. כדי לתקשר, אנחנו משתמשים בשפה, מילים, מחוות הבעתיות ואינטונציה. לא משנה באיזה אופן נבחר לתקשר – הרצון שעומד מאחורי זה הוא להשתייך, להרגיש בעלי ערך, בתחושה של הדדיות, כבוד וביטחון.
ביחסי זוגיות, אנחנו רוצים להרגיש אהובים, משמעותיים ומוערכים. כדי שרצונות אלה ויחסים הדדיים יתממשו, חייבת להתקיים תקשורת מכבדת בין בני הזוג, במרחב שיח פתוח ובטוח.
מטבע הדברים, כל זוג מתמודד עם קונפליקטים, אי הסכמות ומריבות. זהו דבר אנושי, בהיות כל צד 'מערכת אוטונומית' של מחשבות, רצונות, תפישות עולם, פרשנויות, דרכי חשיבה והתנהגות.
כדי לפתור את ה'פלונטרים' שנוצרים ולצאת אפילו מחוזקים יותר, מציע מאמר זה שימוש בכמה מפתחות שיסייעו לקיים תקשורת מכבדת:
1. הקשבה נקיה ופתוחה בזמן ששומעים את הצד השני
בהקשבה זו, אנחנו 'נפטרים' מהרגל שיש לרבים מאתנו, שבו אנחנו עסוקים למשמע מה שהצד השני אומר ב: 'מה אני רוצה לומר, ‘רגע אבל אני חושב ש...’. המשמעות היא שאנחנו פשוט מ-ק-ש-י-ב-י-ם, בעיניים טובות, באוזניים פתוחות ומאפשרות, ואפילו שואלים שאלות כדי להבין לעומק את מה שהצד המדבר אומר. ככל שנפתח את היכולת שלנו להקשיב מבלי לרצות להגיב בכל רגע – כך הצד המדבר ירגיש באמת 'מוקשב' ושרואים אותו. כך גם התגובה של הצד השומע תהיה הרבה יותר רלוונטית ומקדמת את השיח.
הקשבה נקיה מאפשרת להוריד מגננות או התקפות אוטומטיות הדדיות, שעולות בכל בפעם שיש אי הסכמה.
נשתמש בדוגמה הבאה:
צד א' (בטון מהורהר ומשתף): 'אנחנו לא יוצאים מספיק, לא מבלים ולא צוברים חוויות משותפות לזוגיות שלנו'.
צד ב' מייד קוטע (בטון פסקני וחד): 'מה פתאום, איזה שטויות, רק לפני שבוע יצאנו והלכנו לסרט... אי אפשר לצאת כל שבוע, זה מוגזם...'
במקרה זה, צד א' מייד מרגיש מותקף, שאין זכות או מקום לדעה ולחוויה שלו. רוב הסיכויים שהדיאלוג הזה יתדרדר להאשמות ולמריבה על 'מי צודק' וכל מיני ויכוחים היסטוריים מייד יעלו באוב.
ואיך אפשר אחרת כשמפעילים הקשבה 'נקיה'?
צד א': 'אנחנו לא יוצאים מספיק, לא מבלים ולא צוברים חוויות משותפות'
צד ב', מחכה לראות שצד א' סיים. מגיב בשאלה, בטון מתעניין ובכבוד: 'מה בעצם גורם לך להרגיש ככה, במיוחד לאור כך שיצאנו לפני שבוע לסרט?'
באפשרות זו, צד ב' לא ויתר על הדעה שלו, ש'רק לפני שבוע יצאנו', אך הוא מֵתַקְשֶר את זה בשאלה פתוחה ומתעניינת, לא שיפוטית, שרוצה להבין יותר לעומק את התחושה של צד א'.
כך תיווצר קרקע לשיח פתוח, שבו כל צד יבין את התחושות הכנות אחד של השני, ויוכל להגיע לתיאום ציפיות, הסכמות ושיתוף פעולה.
2. תקשורת ברורה ומסבירה (גם מסבירת פנים)
תקשורת מכבדת ושיתוף פעולה ביחסים נוצרים, כאשר שני הצדדים מבטאים את רצונותיהם, צרכיהם ותחושותיהם בצורה ברורה, במרחב בטוח, בו לא יצטרכו לנחש 'מה היא או הוא רוצים'.
פעמים רבות אני שומעת מלקוחות 'אבל היא כבר צריכה לדעת ש...' או 'אבל הוא כבר מכיר אותי ואמוּר לעשות...' או לחילופין 'איך אני אמור לנחש שזה מה שהיא רוצה?' 'אבל אני רמזתי לכך ש...'.
ביטויים אלה יוצרים תסכול גדול ואי הבנות אצל שני הצדדים. לכן, ביטוי ברור של המחשבות והרצונות של כל צד, במילים ובאופן שמכבד ורואה את הצד השני, ייצור הבנה מלאה והדדיות.
כדאי לזכור שלכל אחד עולם סובייקטיבי של פרשנויות ותפישות. לכל אחד יש 'מפת דרכים' משל עצמו כדי להגיע לאותו יעד – רק אחרת.
אם ניקח את הדוגמה שהשתמשנו בה בסעיף הקודם, נבין שלצד א' יש רצון לצאת יותר, וליצור יותר חוויות משותפות כדי לחוות זוגיות טובה ואולי צד ב', מרגיש שדווקא יציאה של פעם בזמן מה, זה מספיק טוב, כי ההתארגנות לכך דורשת פתרונות, ודווקא בילוי ושהיה בבית, הוא זה שיוצר אצלו חיבור מיטבי.
לכן, ברגע ששני הצדדים יתקשרו באופן ברור, במילים ושפה שמכבדת את הצרכים והרצונות שלהם, יוכלו להגיע למקום של אמצע, או כל אמצעי אחר שיאפשר לשניהם להרגיש בהדדיות ובשייכות.
3. זיהוי אוטומטים ועצירה
מאחורי כל מריבה עומדות כאמור התפישות, האמונות והפרשנות של כל אחד מבני הזוג לגבי 'מה צריך שיהיה' ו'מה אני רוצה'. הסובייקטיביות ו'מפת הדרכים האישית' מנהלות את האופן שבו אנחנו חושבים, מתקשרים ומתנהגים. גורמים אלה, הם גם 'חבלני המריבות' כי לכל צד יש דעה, צורך ורצון אחר.
ניקח שוב את הדוגמה שבה צד א' מבקש יותר לצאת כי 'אין מספיק חוויות משותפות', וצד ב' מייד קופץ ואומר 'מה פתאום, שטויות, יצאנו רק לפני שבוע, וכו''.
עצם השימוש במילה 'שטויות' ושאר הטקסט שנאמר בטון פסקני ולא מכבד, תגרום לצד א' להרגיש הקטנה, חוסר הערכה ובעיקר שיפוטיות. מכאן כפי שנכתב קודם – הכדור יתגלגל לכדי מריבה מיידית.
כאן נכנסים לתמונה צמד החמד ‘זיהוי האוטומט’ וה'עצירה' שיכולים למנוע התדרדרות.
ובדוגמה שלנו: נגיד שאחרי שני המשפטים הראשונים שנאמרו, הגיעו עוד כמה משפטי אי הסכמה ביניהם, והנה תכף תתחיל מריבה.
הנה הדרך לעצור אותה:
אחד הצדדים יזהה שנכנסים לאוטומט של האשמות והטחות כדי 'לנצח'. יעצור לרגע, ייקח נשימה עמוקה, ויאמר: 'אנחנו חושבים אחרת בעניין הזה. אז במקום להתדרדר עכשיו למריבה של 'מי צודק', בוא לרגע נעצור, כדי שלא נצטער על מילים שיכולות לפגוע. או שנדבר עכשיו על הדברים בצורה מכבדת, ונאפשר לשנינו להביע את הדעות שלנו ברוגע ובלי שיפוטיות, או שניקח את הזמן להירגע, ולדבר על הדברים אח"כ. הרי שנינו בסופו של דבר רוצים להגיע להסכמות ושלכל אחד יהיה טוב'.
אז נכון שאולי אופן הדיבור הזה נשמע קצת מלאכותי, וברור הוא שלכל זוג יש את השפה שלו. מה שנכתב כאן הוא בגדר דוגמה כללית. מה שחשוב להדגיש הוא שכמו בכל מכון כושר, מתחילים עם מאמץ מסוים, וזה לא תמיד 'מתחבר, אך כעבור זמן מה של אימון, הדברים מתחילים להרגיש טבעי וקל יותר.
הכל עניין של בחירה בשינוי ורצון להגיע למטרה.
לסיכום
תקשורת מכבדת היא מרכיב בסיסי ביחסים זוגיים טובים. כדי לחיות בזוגיות ותקשורת הרמונית, כדאי להשתמש במפתחות הבאים:
- להקשיב 'נקי וסבלני' אחד לשני, מתוך כוונה לכבד ולהבין אחד את הסובייקטיביות של השני.
- לבטא את הצרכים באופן ברור, במרחב בטוח ומאפשר, לבחור שפה וטון מכבד.
- במצבי אי הסכמה, ובכדי למנוע מריבות, כדאי לזהות את הכניסה ל'אוטומט של ההאשמות', לעצור באופן פיזי ומילולי את חילופי הדברים, ולהזמין לבחור הוויה אחרת של שיחה, או זמן אחר שבו תהיה פניות לשני הצדדים להגיע לשיח רגוע ומכבד.
בהפעלת מפתחות תקשורת אלה, זוגות יכולים לחזק את הקשר שלהם, לקדם את האינטימיות, ההדדיות, תחושת הביטחון והאהבה ביניהם.
