מהירות התגובה לפוסטים הפכה את כולנו לשחקנים בזירת התגוששות בה כולם מפסידים. הגיע הזמן להסיר את הכפפות ולבחור בדרך חיובית ומכבדת כדי להגיד בדיוק אותו דבר בלי התלהמות ובלי לפגוע, כך כולנו נהיה מנצחים.
לפני כ-10 שנים פגשתי מכרה שלא ראיתי המון זמן. אחרי החיבוקים והנשיקות התעדכנו זו בחיי האחרת, אתם יודעים: זוגיות, קריירה, ילדים, הבריאות וכל השאר. כשסיפרתי לה שילדיי לומדים במוסד בקיבוץ יד מרדכי היא מיד התנצלה ואמרה: ‘אוי, לא ידעתי. סליחה’. לתומה היא חשבה שמדובר במוסד סגור לילדים עם בעיות מיוחדות, אלא שזה הכינוי לבית הספר השש-שנתי 'שקמה' ביד מרדכי, שדבק בו עוד מימי הלינה המשותפת כשכל הילדים בכיתות ז'-י"ב היו לומדים ולנים שם.
לפעמים, מונחים ומושגים שברורים לנו מקבלים משמעות שונה, אחרת ולפעמים אף מעוותת בקרב מי שאינם בקיאים בשפה, בז'רגון או בסלנג המקומי. ולא רק. בפעמים רבות עוד יותר, מילה או מושג מקבעים ומנציחים סטריאוטיפים או סטיגמות שמוטב שהיו עוברים מן העולם. אם רק נעצור רגע ונחשוב לפני שנכתוב מילה פוגענית, נחליף אותה במילה אחרת ונתמיד בכך לאורך זמן, יש סיכוי טוב (ואפילו מצוין), שנוכל להשפיע לטובה ולעשות שינוי תפיסתי אמיתי אצל הקוראים שלנו.
להיות פוליטיקלי קורקט
החל מתחילת שנות האלפיים, להגיד על ילד או אדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית שהוא 'מפגר' הפך ללא תקין פוליטית. מי שהובילו אז את המהלך היו בעיקר אנשים מהתחום הטיפולי-רפואי. נדרשו עוד שנים ארוכות עד שגם הקהל הרחב התחיל להפנים את זה, אך הדרך לא תמה.
המילה 'מפגר' היא עדיין מילת גנאי פוגענית, הנאמרת בוויכוחים ועימותים ומשיטוט ברשתות החברתיות עולה שהיא נוכחת בהן לא מעט. וחבל.
גם במופעי סטנדאפ, סדרות וסרטים המילה 'מפגר' משתרבבת לא פעם כדי להצחיק, אבל זה לא מצחיק בכלל. על כך יעידו מכתבי התלונה הנשלחים מעת לעת לרשות השנייה ופוסטים המוחים על כך, שנכתבים בנושא על ידי הורים לילדים עם מוגבלות או מובילי דעה אחרים המבקשים למגר את השימוש במילה 'מפגר'.
הנשים שבינינו ודאי זוכרות שעד לפני כמה שנים המושג המקובל ברפואה לסיווג נשים בגילים 45-55 היה 'גיל הבלות'. אלה לא היו סתם מילים, היה בהן כוח תיאורי של נשים מקומטות, לא חיוניות, משהו שמעיד על תחילתו של הסוף. היום השימוש בצמד המילים הזה הולך ופוחת והוא הוחלף בביטוי 'גיל המעבר', המעיד על מעבר מגיל הפוריות לגיל בו נשים אינן פוריות יותר. נכון, לנשים בגילים אלה גם בעידן המודרני יש קמטוטים פה ושם, אבל הן עדיין חיוניות, יצירתיות ומשמעותיות והכי חשוב: יש לפניהן עוד עשורים של חיים מלאים. בלויות הן לא.
הקלות הבלתי נסבלת של התגובה ברשת
הרשתות החברתיות למיניהן תופסות מקום בסדר היום של כולנו. חלקנו משקיעים בהן זמן רב וחלקנו פחות. כך או אחרת אנחנו נחשפים לפוסטים או סרטונים שמי שהעלו אותם רצו להעביר מסר כלשהו, להביע דעה בנושא מסוים, למחות על דבר מה או לקדם מהלך שיווקי, פוליטי, אישי וכדומה.
מטבע הדברים וכחלק מטבען של רשתות חברתיות, על-פי רוב המסרים הבוטים, הקשים, הכואבים, הפוגעים הם אלה שהופכים לוויראליים. מספר התגובות, השיתופים והמעורבות בפוסטים (או סרטונים) שכאלה עשוי להגיע לאלפים ואת כדור השלג ה'רעיל' הזה קשה לעצור. זו גם הסיבה, שכמות התביעות העוסקות בלשון הרע ותביעות דיבה שהוגשו לפתחו של בית המשפט בגין פוסטים שכאלה, נמצאת בעלייה מתמדת.
פעם, כשהיינו מגיבים לכתבה חדשותית באינטרנט, יכולנו להסתתר מאחורי דמות בדויה, כיוון שלא היה צורך להזדהות בשם או בתמונה. בעידן הרשתות החברתיות, ובהנחה שאנחנו לא מסתתרים מאחורי פרופיל פיקטיבי, אנחנו חשופים לחלוטין. אלא שעובדה זו לא מונעת מרבים מאתנו לשחרר את חרצובות לשוננו, או יותר נכון להאט את מהירות האצבעות על המקלדת כשאנחנו מגיבים בארסיות או בהתלהמות כשמישהו מעלה פוסט שנוגד את העקרונות, המסרים, הערכים או תפיסת העולם שלנו. אבל יש גם דרך אחרת, טובה יותר, להשפיע.
איש חכם אחד אמר לי פעם, שכדי להיות אדם טוב יותר, מוצלח יותר, משמעותי יותר לא צריך להקטין או לפגוע באחרים. האיש הזה היה סבא שלי ז"ל. גם כשהוא היה כועס או מתווכח הוא תמיד חיפש את המילים הטובות כדי להסביר את הדעה שלו ולשכנע. הוא מעולם לא עלב באיש או העמיד אותו על טעותו בגסות, גם אם בפנים דמו רתח.
כששאלתי אותו איך הוא מצליח להתאפק כשהאדם מולו פוגע בו ומטיח בו מילים איומות, הוא ענה בענווה שלשנוא זו התחושה הקשה ביותר שאדם יכול להרגיש. לעומת זאת, כשמישהו תוקף אותך או צועק עליך ואתה מגיב באהבה וברוגע - ההשפעה גדולה הרבה יותר.
להוביל אג'נדה בעזרת מילים חיוביות
כדי לעשות שינוי אמיתי הגיע הזמן שנאמץ כולנו סובלנות וסבלנות גם ברשתות חברתיות ונבחר במילים שיש בהן כוח להעצים, לרומם, להכיל ולקבל. כדי לעשות שינוי אמיתי הגיע הזמן לנסות לדבר ולכתוב ברגישות למי שעשוי לקרוא את הפוסטים שלנו.
בואו ניקח לדוגמה מושג מעולם התעסוקה – 'שוק העבודה'. לכאורה, מדובר במונח שגור ולא מזיק, אלא שמקורו בשוק העבדים הידוע לשמצה. מה לדעתכם יקרה אם נשנה אותו ל'מרחב עבודה'? תחילה זה אולי ישמע מאולץ, אבל אם נתמיד לאורך זמן, יש סיכוי שנצליח לייצר שינוי תודעתי, כזה שיתרום גם לביטחון ולערך העצמי של העובדים. שינוי דומה כבר קורה בהתייחסות לאנשים מבוגרים. פחות מכנים אותם 'קשישים' או 'זקנים' ויותר פונים אליהם כ'בני הגיל השלישי', 'גמלאים' או 'אזרחים ותיקים'. זה לא קרה סתם. המחשבה מאחורי השינוי הזה נבעה מרצון אמיתי וכן לכבד אותם.
יש שיאמרו שזה קטנוני, מתחסד או מתייפייף, כי מה שקובע בשטח הוא איך מתנהגים אליהם בפועל, אבל אני אופטימית ומאמינה שההתייחסות אליהם תשתנה לטובה ותתורגם גם למעשים.
השינוי מתחיל בנו
למילים יש כוח כמקבעות תודעה. למילים יש כוח גם כדי לשנות תודעה. לרשתות החברתיות יש כוח והן כאן כדי להישאר (בינתיים). למילים ברשתות החברתיות יש חיים משל עצמן ברגע שלחצנו על 'פרסם'. כמו בחיים עצמם, גם ברשתות החברתיות, יש מקום לכולם, לכל הדעות, לכל העמדות, לכל הרגשות, לכל המגזרים ולכל החברות.
קרדיט: משה פילברג
