את השאלה ‘מי חשוב לך יותר – אני או העסק?’, אני שומע לא פעם אצלי בקליניקה כשאני מלווה זוגות בעסק של בן או בת הזוג.
השאלה הזו ‘מתפרצת’, בדרך כלל, כשבן או בת הזוג, שלא עובדים בעסק, מרגישים שהם בעדיפות שנייה או אפילו אחרונה בכל פעם שיש משהו זוגי, או עם אחד הילדים, שלא לדבר על חופשות.
כדי להמחיש לזוגות את המצב שנוצר כשאחד מבני הזוג הוא עצמאי, אני אוהב לדמות את מערכת היחסים למשולשים: כשאנחנו מכירים ומתחתנים, המשולש שנוצר הוא ברור ושווה צלעות: אישה, גבר ומשפחה. אך כשהעסק נפתח, המשולש משתנה והופך להיות משולש שווה שוקיים: אני מצד אחד, העסק מצד שני ולמטה, בבסיס, מה שנשאר לזוגיות ולמשפחה. כמובן שהבסיס גדל או מתכווץ באופן יחסי למערכות היחסים.
כשאנחנו בונים עסק נדרשים מאתנו מספר משאבים: כסף, יחס אישי לעסק, זמן חשיבה ופיתוח. זוגיות ומשפחה מצריכות גם הן משאבים של כסף, יחס אישי וזמני איכות. כלומר, כבר עכשיו אפשר להבין שיש כאן מספיק גורמים שעשויים להתנגש, שכן כל עצמאי ניצב מול תחרות: למי הוא מקדיש יותר או מספיק זמן - למשפחה או לעסק. בנוסף, עולות שאלות כמו: האם מימון העסק, לפחות בהתחלה, מסכן את מצבה הכלכלי של המשפחה או לא? כמה שעות עבודה ומחשבה נדרשות מבן הזוג כשהוא לא נמצא בעסק ועוד.
כמו שהסברתי קודם, קו הבסיס של המשולש שווה השוקיים נמתח ומתכווץ בהתאמה למערכות היחסים של בעל/ת העסק, בן/ת הזוג והעסק עצמו ומה שמשפיע על הימתחות קו הבסיס לכיוון משולש שווה צלעות, היא מערכת היחסים שבני הזוג יקפידו לקיים ואסביר:
העסק
מתוך הנחה שרעיון העסק עלה לאחר שהכרתם, חשוב מאוד ליחסים העתידיים, שהקמת העסק תיעשה תוך ברכת בן או בת הזוג. כן, צריך שהם יבינו את הצורך בהקמת העסק, הרצון, השאיפות וגם את הסיכונים הכרוכים בהקמתו, במיוחד הכלכליים, ומה שיידרש מהם ומהתא המשפחתי בפועל. כמו שאמר לי לפני זמן לקוח ליד אשתו: ‘הסכמתי לרעיון שלה לפתוח עסק, כדי שהיא תרגיש שהיא מגשימה עצמה. מבחינה כספית גידרנו את הסיכונים, רק לא תיארתי לעצמי שחלק מהערבים היא לא תהיה בבית’.
מימון
מקור המימון היחידי של עסק עצמאי, עד שיחזיק את עצמו, הוא הכסף של המשפחה או פתיחת חסכונות, או ערבויות על חשבון וכו'. מכאן, שחייבת להיות תכנית עסקית ברורה, החל מההשקעה הראשונית ומאורך הנשימה שישנו עד שייכנס מספיק כסף שיאפשר משיכת שכר ראוי. מכאן, שהדבר חייב להיעשות בהסכמת בני הזוג.
לפני שנים סיפרה לי בת זוג של אדם שפתח עסק שהוא אמר לה: ‘אל תדאגי. אני לוקח הלוואה קטנה מהבנק ותוך 5 שנים מחזיר אותה בלי בעיה’. בפועל, כך סיפרה לי בת הזוג, אבא שלה היה צריך לסגור את ההלוואה, כדי שלא יעכלו להם את הרכב. כלומר, חשוב שבני הזוג יקבעו וישרטטו היכן עובר הקו האדום להוצאה הכספית למען העסק שמתבצעת על חשבון המשפחה.
זמני איכות
אחד הדברים הכואבים באמת לבני זוג של עצמאים, הוא ‘הרומן’ שלהם עם העסק. העצמאים מסורים לעסק, משקיעים בו את כל כשרונם ומרצם וזה בדרך כלל זה מגיע על חשבון הזוגיות.
מכאן משפט הפתיחה ‘מי חשוב לך יותר - אני או העסק?’
חובה לכל עצמאי לסגור לעצמו ביומן, בקווים אדומים, אירועים הקשורים לבני המשפחה: ימי הולדת, ימי הורים בבית ספר, יום חתונה שלכם, יום ההולדת של בן/ת הזוג וכמובן, לצאת לבילויים ולחופשות ללא טלפון צמוד שממשיך לעבוד כאילו אתם לא בחופש.
זהו אולי הטיפ המרכזי והחשוב ביותר.
הראו יחס ואכפתיות לבני הזוג. אל תתנו להם להרגיש שהם ‘מתייבשים’ בבית כשאתם נהנים בעבודה ואל תגידו את המשפט הידוע, ‘מה אני משחק מטקות בים?, אני עובד קשה כדי שלכולם יהיה כסף בבית'. זה אולי נכון, אבל לא נכון לגמרי שכן ללא משפחה וזמן איכות אתם, מה הטעם בעבודה הקשה?
אלו אם כן, שלוש הנקודות העיקריות המשפיעות על אורך קו הבסיס במשולש שאנחנו יוצרים לעצמנו לאחר פתיחת העסק.
אז איך בכל זאת נקבל את ברכת בן או בת הזוג לעסק ואפילו נעזר בהם?
הנה מספר טיפים שיכולים לגרום לתחושה טובה אצל בן או בת הזוג ולהגביר אצלם את האחריות לגורל העסק ואף להביא לחיזוק הזוגיות:
• שתפו את בני הזוג בעשייה של העסק ועם השנים, גם בדילמות, בהצלחות ובכישלונות. לא נכון לחשוב שבני הזוג ‘לא מבינים כלום’, כי בני הזוג אכפתיים ובעלי שכל ישר ואינם צריכים להיות בעלי מקצוע כדי להקשיב ולתת עצות.
אני יכול להעיד על עצמי שלפני שנים, אשתי החליטה לקבל תפקיד של ניהול בית-ספר. בשנה הראשונה (ועד היום) שמעתי, שאלתי וייעצתי לפי ההיגיון הבריא שלי ולא פעם, דווקא אני, שלא קרוב לעולם בתי הספר, עזרתי, אם בהרגעה ואם בשאלה שהציתה רעיון או פשוט בסיעור מוחות. בסופו של דבר כולנו בני אדם עם הגיון ורצון לעזור.
• הזמינו את בני הזוג, אחת לתקופה מסוימת, לראות את העסק, לחוות אותו, להריח, לראות מה נעשה בו ומה השתנה. בעבר, ליוויתי זוג שלבעל הייתה נגריה. כשהכרתי אותם, העסק היה פעל שבע שנים והאישה לא ביקרה מעולם בנגריה. אי אפשר היה לתאר במילים מה קרה כשהיא נכנסה בפעם הראשונה ביחד איתי לנגריה. היא התרגשה לראות את הנגרייה הגדולה כיון שלא כך היא דמינה את העסק של בעלה. עם הזמן, היא הפכה להיות המשווקת הלא פורמלית של העסק, הכניסה צבע וחיים לאולם הייצור, שאלה שאלות וגרמה לו לשנות דברים. היום, הם כבר מדברים על העסק באופן שוטף, ממש כמו שותפים והתחרות בינה ובין העסק נמצאת במקום אחר לגמרי.
היום בעידן הדיגיטלי ובמעגלי החברתיים שכולנו נמצאים בהם, בני הזוג יכולים להיות משווקים מעולים. ברגע שהם מבינים מה המוצר ומה האפשרויות הקיימות, הם מדברים, מספרים, ממליצים ולא פעם גורמים לכניסת לקוחות חדשים שאינם מגיעים מהחשיפה הרגילה של העסק במדיה. למה אני מדגיש את זה? כי לא פעם שמעתי, ‘אהה, מה היא מבינה בעסק?’, אבל זהו, שלא צריך להבין בעסק. צריך להתחבר למוצרים, לעסק המשפחתי, שיהיה לנו אכפת והשאר זו כבר היסטוריה.
• דברו על האחריות הכלכלית. לא צריך להראות לבני הזוג דו"חות רווח והפסד, אלא אם הם רו"ח. כן נכון לשקף להם את המצב הפיננסי: כמה העסק מרוויח ולתת להם את התחושה שהם באמת שותפים. בנוסף, אפשר להזמין אותם לפעמים לארוחה טובה, על חשבון העסק, כך שהם יוכלו להרגיש שהעסק תורם, נותן ומצליח.
לסיכום
העובדה שאחד מבני הזוג בוחר להיות עצמאי, לא מחייבת תחרות של הזוגיות מול העסק. נכון, זה מורכב. יש תקופות טובות ותקופות מורכבות בעסק, בדיוק כמו בזוגיות. מסיבה זו בדיוק, התקשורת הזוגית היא לב העניין.
זכרו, אנשים לא אוהבים להרגיש ממודרים וששומרים מהם סוד ובני הזוג שמרגישים ‘מול חלון אטום’ כמו שאמרה לי פעם לקוחה, יחוו בשלב כלשהו התפרצות. לכן חשוב שכל זוג ימצא את הדרך שלו ‘להכניס את בן או בת הזוג לעניינים’ וברגע שזה קורה ונקבעות דרכי התקשרות ועדכון, המתח יורד. עצם השיח והשקיפות, עושים את שלהם.
וישנו עוד נתון חשוב: מחקרים מראים, שעסקים של עצמאיים שזוכים לתמיכה מהבית המצליחים יותר ומחזיקים בזוגיות חזקה וטובה יותר.
אשמח לענות על כל שאלה ובהצלחה.
