שני חברים יושבים בשכונה יחד ביום שישי בערב, מתחת לבניין שבו הם גרים ומעשנים ביחד ג'וינט. סיור שגרתי של המשטרה עובר באזור ותופס אותם בדיוק כשהם מעבירים את הסיגריה ביניהם. איך יכול להיות שאחד מהם יסיים את היום ככל הנראה במעצר ואילו השני ישוחרר אחרי כמה דקות וימשיך 'להריץ דאחקות' עם השוטרים?
קל!
ההבדל נעוץ בסטטוס שלהם: הראשון – חייל, והשני – אזרח.
אז מה בעצם השוני בין חיילים לאזרחים בכל מה שנוגע לעישון סמים?
כידוע לכל, שימוש בסמים קלים בקרב אזרחים אינו נתפס כעניין חמור במיוחד. שימוש בסמים לצריכה עצמית אינו נאכף יתר על המידה ורק עבירות סמים חמורות כמו החזקה שלא לצריכה עצמית, סחר, ייבוא וגידול סמים יזכו להתייחסות מצד רשויות החוק ועלולות להוביל לתיק פלילי.
על רקע המדיניות המקלה ביחס לחלק מעבירות הסמים באזרחות, התפיסה הרווחת היא כי גם בצה"ל יתייחסו לעבירות אלו בביטול, ולכן, הרבה חיילים מתייחסים בקלות ראש לשימוש בסמים במהלך השירות הצבאי.
בפועל, המציאות בשטח היא שונה לחלוטין. בשונה מהאזרחות, רשויות הצבא מתייחסות בחומרה רבה לעבירות הסמים השונות -בין אם עבירות 'פשוטות יחסית כמו שימוש או אחזקת סמים ובטח שכאשר מדובר בעבירות החמורות יותר כמו סחר או ייבוא בסמים וכן עבירה של שידול קטין לשימוש בסם.
צה”ל דורש מהחיילים להיות בכשירות מתמדת, בכוננות, לחלקם הוא נותן נשק ורואה בהם אנשים אחראיים ולכן מצופה מהם לעמוד בסטנדרטים גבוהים של התנהגות. עקב כך חיילות וחיילים חשופים לאכיפה פלילית ומשמעתית גבוהה יותר מאשר אזרחים.
המדיניות בצבא קובעת, כי חייל שנתפס משתמש בסמים – גם כאשר הוא בחופשה מהצבא – מבצע עבירה חמורה ולכן עלול להיגרם לו נזק משמעותי יותר לעומת אזרח שנתפס עם סמים. בין היתר, הוא עלול להיות נתון למעצר ממושך, לספוג עונש מאסר ארוך וכן עלול להיות לו רישום פלילי.
מה הדין החל על שימוש בסמים בצבא?
החוק בישראל יוצר הבחנה בין שימוש והחזקת סמים לצריכה עצמית, לבין פעולות שאינן מיועדות לצריכה עצמית – כאשר ההבדל נובע בתור התחלה מכמות החומר שנמצא ברשות הנאשם. ההבדל בא לידי ביטוי בעיקר בחומרת הענישה על העבירה, כאשר החוק קובע, במקרה של שימוש עצמי, ענישה מקסימאלית של עד 3 שנות מאסר, ועבירות חמורות יותר, החל מהחזקה מעבר לכמות המנויה בחוק וכלה בעבירות של סחר, ייבוא וכו' – עלולים להוביל לעונש של עד 20 שנות מאסר.
מעבר למאסר בפועל, במקרה של חיילים מתווספים גם רכיבי ענישה נלווים ונוספים כמו הדחת החייל מיחידות יוקרתיות, הורדה בדרגה, שלילת סיווג ביטחוני, שלילת רישיון צבאי ועוד. בנוסף, הרשעה בצבא עלולה לגרור גם רישום פלילי באזרחות, כך שהדבר עשוי לפגוע באופן משמעותי גם בעתיד של החייל – לאחר שחרורו משירות.
ובכל זאת, מדיניות 'היעדר הפללה' לא פסחה על צה"ל. אז מה בכל זאת השתנה?
בעקבות מדיניות היעדר ההפללה שהוכלה באזרחות, נעשתה עבודת מטה ממושכת אשר בעקבותיה הוחלט לשנות את מדיניות האכיפה ולהקל על חיילים שעישנו סמים קלים מחוץ ליחידתם במספר מועט של מקרים.
בעקבות עבודת המטה, בינואר 2017, יצאה הנחיה של התביעה הצבאית הראשית אשר החילה שינויים משמעותיים, בכל הנוגע לעבירות הסמים בקרב חיילים. שינויים אלו רלוונטיים גם בעניין הענישה, גם בגוף השופט וגם ברישום הפלילי שיחול על מבצעי העבירות.
להלן תמצית השינויים הללו:
1. עבירת סירוב להיבדק לצורך גילוי סמים
מדובר על עבירה לפי ס' 250 לחוק השיפוט הצבאי אשר בנסיבות מסוימות מאפשר למשטרה הצבאית (מצ"ח) לחייב חייל למסור דגימת שתן, ובמקרה והוא מסרב לכך – מדובר על עבירה פלילית בפני עצמה. בעבר, מי שסירב למסור דגימת שתן צפוי היה לעמוד בבית דין צבאי ולקבל עונש של בין 14 ל- 21 ימי כליאה וכן לשאת ברישום פלילי מלא. כיום, ככל ומדובר בעבירה יחידה של מי שלא נשפט בעבר בגין עבירות סמים, הרי שהחייל יישפט עליה בדין משמעתי – כלומר, לא יהיה תיעוד של העבירה מחוץ לצבא ולא יהיה רישום פלילי בגינה.
2. הסדר מותנה
כיום ישנם מקרים שבהם אפשר יהיה להימנע מהגשת כתב אישום כלל במקרים בהם החייל חשוד או מואשם בעבירות סמים אשר לא מצדיקות מעצר סגור (למשל: חשד לשימוש בסמים שלא במסגרת היחידה, מקסימום 4 שימושים). המשמעות של הסדר מותנה היא סגירת התיק הפלילי על תנאי. ומהו התנאי? שהחייל לא יבצע את העבירה הזו פעם נוספת בתוך תקופת התנאי. גם פה, ניתן להיכנס להסדר המותנה רק אם מדובר במי שאין לו תיקים פליליים קודמים או חקירות פתוחות. במסגרת ההסדר המותנה חייל יתחייב לעבור בדיקות שתן תקופתיות, להתחייב לא לעבור עבירות פליליות נוספות ולהשלים שירות צבאי תקין.
ניכר אם כן, כי השינוי באכיפה מקל עם החיילים אך צריך לזכור, כי הדבר נוגע רק לשימוש בסמים קלים במסגרת התיק הראשון ושימוש מחוץ לבסיס הצבאי. ועדיין, למרות השינוי במדיניות, חייל שייתפס משתמש בסמים בתוך הבסיס יעמוד לדין וייענש בחומרה.
