לפני שמתחילים, מספר הערות מקדימות
תאונות דרכים הן מהגורמים הנפוצים ביותר כיום לנזקי גוף. בישראל קיימת חקיקה מיוחדת ויחידה במינה, המורכבת מכללי פרוצדורה מיוחדים לתביעה בבית המשפט ולהוכחת הנזק, וכללים שונים בנוגע להוכחת אחריות וחבות בפיצוי נפגע תאונת דרכים.
החוקים המנחים בתחום הינם – חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 ופקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל -1970.
מעבר להכרה של המאפיינים והתנאים המיוחדים שחלים, לפי חוקים אלו, בנוגע לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, חשוב גם להכיר את הגבולות של החוקים הללו. כלומר – אלו תאונות 'כלולות' בתוך מסגרת החוק, ואלו תאונות 'לא כלולות' בו ומכאן – להבין מה הדין ומה הכללים שחלים ביחס אליהן.
חשוב להדגיש כבר עכשיו, כי המאמר אינו מיועד לסכם את כלל הנושאים והזכויות שקיימות לניזוק, לנפגע, או למשפחתו של מנוח, בעקבות אירוע נזק וכי הוא אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי. מומלץ לפנות לעורך דין עם ניסיון בתחום דיני הנזיקין בכלל, ותחום נזקי הגוף בפרט, על מנת שיבטיח את הזכויות שלכם בכל המישורים שהחוק מעניק לגביהם סעד או זכות.
נתחיל מההתחלה: מהי תאונת דרכים?
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975, כולל הגדרה של תאונת דרכים. ההגדרה מורכבת מאוד ופסקי דין רבים בחנו אם סיטואציות שונות נכנסות להגדרה או לא. מעבר למצבים הברורים של תאונה בעת נסיעה ברכב מנועי, או פגיעה של הולך רכב מרכב מנועי, הנה מספר דוגמאות לתאונות, שרבים מאוד לא מודעים לכך שהן נכללות בהגדרה של 'תאונת דרכים':
• עליה וירידה מרכב מנועי, בתחילת או בסיום הנסיעה - לעתים אנשים מועדים ביציאה מרכב פרטי, נופלים ונפגעים; דוגמה נוספת- נפילה של אנשים בעת עליה או ירידה מאוטובוס ציבורי שעוצר בתחנה.
• תיקון דרך – אם במהלך הנסיעה ארעה תקלה שלא מאפשרת המשך נסיעה ברכב, ומחייבת טיפול או תיקון לפני המשך הנסיעה. פציעה או נזקי גוף שנגרמים בעת 'התיקון' הנ"ל – מהווים תאונת דרכים. בתי המשפט דנו רבות בשאלות מה כלול ומה לא כלול במונח 'תיקון דרך'. למשל: האם תדלוק נכנס בגדר 'תיקון דרך'? ומה לגבי סיוע חירום שמעניק נהג שנוהג ברכב תקין לנוסעים ברכב תקול? סיטואציה נוספת שמצריכה מחשבה היא המתנה לשירותי גרירה בתוך או מחוץ לרכב - האם תיחשב ל'תיקון דרך' או לא?
• שימוש בכח המכאני של הרכב – במקרים אלה הכוונה היא לכלי רכב שעל גביו ישנו מכשור נוסף שמופעל באמצעות המנוע של הרכב (ולא ממנוע נפרד). למשל: מנוף שמחובר למשאית; סולם להעלאת או הורדת רהיטים מקומות עליונות בבניין מגורים שנמצא על גבי משאית; מלגזה; כף של בובקט ועוד. אם אדם נפגע בעת הפעלת המנוף, הפגיעה מהווה תאונת דרכים, משום שהמנוף מופעל באמצעות המנוע שמשמש גם לתנועת הרכב.
• התפוצצות או התלקחות – אדם שנפגע מהתפוצצות או התלקחות שנגרמו בשל רכיב חיוני ברכב. למשל: אם צמיג או אגזוז מתפוצצים וגורמים נזק לאדם אחר שנמצא בתוך הרכב או מחוצה לו.
• מאורע שארע עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו – הכוונה לתאונה שהיא תוצאה של חניית רכב במקום שמהווה סיכון תעבורתי (למשל – חנייה במפרץ תחנת אוטובוס, שגורם לאוטובוס לעצור ולהעלות ולהוריד נוסעים באופן מסוכן ומפריע לתנועה; או עמידה בשולי כביש בין עירוני או מהיר שיוצר סיכון למכוניות החולפות במקום). יש לזכור שההגדרה של תאונת דרכים לא כוללת חניית רכב במקום מותר, או אפילו במקום אסור אבל לא מסוכן (למשל – בחנייה המסומנת לנכים).
בחוק קיימת הגדרה מפורטת למהו 'שימוש ברכב מנועי' ועיקרון מרכזי בפרשנות המצבים השונים של 'שימוש' הוא שהשימוש ברכב היה 'למטרות תחבורה'.
לשם המחשה, מעשה רצח שבוצע על ידי הנחת מטען ברכב שהתפוצץ, לא מהווה 'סיכון תעבורתי' ולפיכך, לא נכלל במסגרת החוק. מכאן, שאם אדם נהרג או נפצע מפיצוץ כזה, הוא, או יורשיו ומשפחתו, לא יוכלו לתובע פיצוי על פי החוק אלא תבחן אפשרות תביעה, במסגרת דיני הנזיקין הכלליים.
מנגד – ישנם מקרים חריגים ונדירים שהוגדרו כתאונות דרכים. למשל – 'אסון גשר שפירים' שאירע בשנת 1994, ובו גשר שפירים שנבנה לשיפור תשתיות הכבישים במחלף קרס על רכב שנסע מתחת לגשר והרג נוסעים ברכב. דוגמה נוספת: פציעה של נוסעים ברכב בעת שעשו סיור בספארי, מבעלי חיים (למשל: ראם שנגח בנהג) ואלו הן רק דוגמאות בודדות.
כל מקרה שנכלל במסגרת 'חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים' יש לתבוע בגינו פיצוי אך ורק לפי החוק ואין אפשרות לתבוע פיצוי מכוח כל חוק או דין אחר. עיקרון זה נקרא 'ייחוד עילה', כלומר – קיימת עילה אחת בלבד שיוחדה לתביעה בגין נזקי גוף כתוצאה מתאונת דרכים.
מנגד, אם התאונה, או הנפגע, לא זכאים לפיצוי מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, אין תחולה של החוק ורק אז ניתן לפנות לעילות תביעה אחרות מכוח דיני הנזיקים הכלליים.
מיהו הניזוק בתאונת דרכים?
לכאורה התשובה לשאלה זו היא פשוטה ובכל זאת, אף בסוגיה זו קיימים פסקי דין רבים.
לא רק שהנהג ונוסעים ברכב הם נפגעי תאונה, כמו גם הולכי רגל או עוברי אורח שנפגעו מרכב נוסע אלא שבתי המשפט פסקו שבמקרים חריגים אפילו קרוב משפחה מ'דרגה ראשונה' שהיה עד לפציעה או פגיעה של בן המשפחה מרכב – יכול גם כן לזכות בפיצוי בגין תאונת דרכים. למשל, הורה שהיה עד לאירוע דריסה של ילדו ומתקשה להתמודד עם ההלם והטראומה שבחוויה זו. אלא שהזכות לפיצויים ל'עדים' לאירוע – הינה חריגה ורק מקרים של נזק נפשי חמור ומשמעותי, יזכו את העדים לאירוע בפיצויים.
החוק כולל 'רשימה שחורה' של נפגעים שאינם זכאים לפיצוי, גם אם נפגעו בתאונת דרכים.
הרשימה כוללת –
(1) מי שגרם לתאונה במתכוון;
(2) מי שנהג ברכב ללא רשות הבעלים או המחזיק ברכב, וכן מי שהיה מצוי ברכב ביודעו שהנוהגים בו כאמור;
(3) מי שנהג ברכב כשאין לו רישיון לנהוג בו, למעט רישיון שפקע מחמת אי תשלום אגרה;
(4) מי שעשה שימוש ברכב לצורך ביצוע פשע;
(5) מי שנהג ברכב ללא ביטוח חובה, או כשהביטוח שהיה לו לא כיסה את שימושו ברכב;
(6) בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח חובה או כשהביטוח שיש לו אינו מכסה שנעשה ברכב על ידי הנהג האמור;
הנפגעים הללו, לא יזכו בפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ומשהחוק לא חל בעניין נזקי גוף שנגרמו להם, הם יכולים לנסות לתבוע פיצוי לפי דיני הנזיקין הרגילים.
מי חייב בפיצוי בגין תאונת דרכים?
החוק הישראלי, שנחקק עוד בשנת 1975, הוא חוק מיוחד. החוק נועד מחד להקל על הנפגעים בתאונות דרכים – הן בכל הנוגע לעלות הפרוצדורה שבתביעה משפטית, והן בכל הנוגע לנטל הוכחת האחריות של הגורם האשם שחייב בפיצוי.
בדיני הנזיקין 'הרגילים', על מנת לזכות בפיצוי, על הניזוק מוטל הנטל להוכיח שאכן הגורם אותו תבע, אחראי וחייב לפצות. מאידך – בתאונות דרכים, קיימת שיטה של 'אחריות מוחלטת'. המשמעות היא שכלל לא נשאלת השאלה 'מי גרם לתאונה'? והחבות בפיצוי הנפגעים לא תלויה בהוכחת התשובה לשאלה זו. מאידך החוק יוצר מגבלת 'גג' בפיצוי שיפסק לנפגע בגין עוגמת נפש ובגין הפסדים בהכנסה ושכר מעבודה, בעבר ובעתיד.
אם הגורם האשם בהתרחשות התאונה לא בהכרח חייב בפיצוי – מי, אם כן, חייב בפיצוי?
הכלל שנקבע בסעיף 2 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הינו פשוט; לכאורה, הנהג אחראי בפיצוי הנפגעים שניזוקו מהשימוש ברכב המנועי בו נהג. אחריות הנהג הינה, אפוא – כלפי כל הנוסעים בתוך הרכב וכן כלפי הולכי רגל ועוברי אורח שנפגעו מהרכב שבו נהג.
ככל שיותר מרכב אחד היה מעורב, החבות של הנהג תחול באופן מלא אך ורק על מי שנסע בתוך הרכב בו נהג. בעוד שאם מדובר בהולך רגל שנפגע מתאונה שהיו מעורבים בה מספר רכבים, הנטל יחולק בין הנהגים בכלי הרכב המעורבים.
בפועל – לרוב, נהגי הרכב עצמם אינם מפצים את הנוסעים ברכב או נפגעים אחרים. הסיבה לכך היא העובדה שבמקביל לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ישנה הוראת חוק המטילה חובה לבטח את השימוש ברכב מנועי לפי פקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל – 1970.
התוצאה המעשית של החובה הזו, היא שהפניה של הנפגעים נעשית במישרין לחברת הביטוח שביטחה, בפוליסת 'ביטוח חובה' את השימוש ברכב המנועי הרלבנטי.
ובכל זאת, לצערנו, ישנם מקרים רבים בהם אין חברת ביטוח שחייבת בפיצוי, או שלא ידועים הפרטים שלה.
הנה מספר דוגמאות שימחישו מצבים מורכבים, שבהם אין לנפגע אפשרות לפנות לחברת ביטוח לקבלת פיצוי
• במקרים בהם נהג הרכב שפגע בהולך רכב או רוכב אופניים – הפקיר את הזירה ולא השאיר פרטים. במצבים אלו, לנפגע אין פרטים לאיתור הרכב המעורב או הנהג ולכן הנפגע לא יכול לדרוש פיצוי מחברת ביטוח.
• מקרים בהם פוליסת הביטוח אינה מכסה את השימוש שנעשה ברכב – למשל, ביטוח חובה שמציין שהביטוח חל רק על שימוש שאינו מסחרי ברכב, או אינו מכסה נזק כתוצאה מהסעה בשכר (הסעה בשכר יכולה להיות למשל– תשלום עבור נסיעה במונית. בעל מונית צריך להזמין פוליסה מיוחדת שתכסה שימוש של הסעה בשכר). אם הנהג דרש שכר עבור שירות הסעות, מבלי שפוליסת הביטוח מכסה זאת, הרי שהוא חורג מתנאי הפוליסה ואין כיסוי של חברת הביטוח למטרה זו. במקרה כזה, נזק שיגרם בעת הסעה בשכר, לא יכוסה על ידי חברת הביטוח.
חשוב לציין, שלמרות שבתיקון לתקנות התעבורה, משנת 2017 ישנה הגדרה של 'הסעה שיתופית', בפועל, בכל הנוגע ליישומונים הנפוצים כיום כגון UBER, או תחבורה שיתופית ב'MOOVIT' או אפליקציות אחרות – השאלה אם נסיעה תוך השתתפות במימון עלות דלק מהווה 'הסעה בשכר' או לא – לא נבחנה לעומק על ידי בתי המשפט, בהקשר של חבות חברות הביטוח. לכן, כדאי לוודא עם סוכן הביטוח מראש, ולפני שימוש ברכב להסעה שיתופית – שאכן, יהיה כיסוי ביטוחי לכל מקרה של נזק גוף, במהלך השימוש השיתופי האמור.
• ישנם מקרים שהפוליסה לא מכסה נזקי גוף משום שהנהג הספציפי שנוהג ברכב לא מכוסה בפוליסה. למשל: ביטוח חובה לנהג 'נקוב בשם' בלבד, ללא נהגים נוספים; או לנהגים ללא כיסוי ל'נהג חדש' או 'נהג צעיר'. ישנם מקרים, בהם הנהג אינו מחזיק ברישיון נהיגה בתוקף (לסייג זה ישנו חריג לפיו הרישיון אינו תקף אך ורק מחמת אי תשלום אגרה, שאז עדיין אפשר להכיר בכיסוי ביטוחי).
• בנוסף, ישנם מקרים, בהם תקופת הכיסוי הביטוחי מכוח הפוליסה – הסתיימה והפוליסה לא חודשה. אמנם יש בסעיף 9(2) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, החרגה מיוחדת, בדמות 30 ימי חסד, אם היה ביטוח בתוקף במשך שנה והסתיים, וטרם הוזמן ביטוח חודש. ואולם, במצבים אלו, חברת הביטוח אינה חייבת בפיצוי. אלא 'קרנית' היא שתפצה את הנפגע.
מי מפצה את הנפגע במקרים בהם אין חברת ביטוח שחייבת בפיצוי?
מרכיב נוסף, המיוחד לחקיקה הישראלית בנוגע לתאונות דרכים הוא הקמתה של קרן, במסגרת החוק. הקרן – 'קרנית' בשמה הנפוץ – תפצה נפגעי נזקי גוף כתוצאה מתאונת דרכים, כשאין חברת ביטוח שאפשר לגבות ממנה את הפיצוי. 'קרנית' מפצה נוסעים ברכב, או הולכי רגל ועוברי אורח שנפגעו מרכב נוסע.
ומה באשר לנהג עצמו שנסע כשאין לו ביטוח חובה, כפי שנדרש על פי חוק? או בעל הרכב או המחזיק ברכב, שהתיר לנהג לעשות שימוש ברכב – כשאין ביטוח? אלו נכנסים ל'רשימה שחורה' של נפגעים שלא זכאים לפיצוי מ'קרנית' וזאת על מנת להרתיע אנשים מעשיית שימוש ברכב, או מתן רשות לאחר לנהוג, ללא ביטוח.
לכלל זה של אי זכאות לפיצוי מקרנית ישנו חריג. שמתייחס ל'נהג', להבדיל מבעל הרכב שנתן רשות לאחר לנהוג. החריג מעניק לנהג זכות לפיצוי מ'קרנית' אך ורק אם הוכיח ש- 'לא ידע... ובנסיבות העניין לא סביר היה שידע' שאין כיסוי ביטוחי.
כאן התפתחה שאלה שנדונה רבות בפסיקה – באילו נסיבות אפשר לקבוע כי סביר שהנהג לא ידע שאין כיסוי ביטוחי?
דוגמאות למקרים בהם הוכרה זכאות הנהג לפיצוי מ'קרנית' בנסיבות אלה:
• בני זוג ובני משפחה קרובים – אשתו של בעל רכב נוהגת, ללא ביטוח, וסמכה על כך שבעלה ידאג לפוליסת ביטוח שתכסה גם את השימוש שלה ברכב.
• יחסי עבודה – מעביד או מנהל נותן הוראה לעובד לנהוג ברכב בקשר לעבודה. עובד שפועל על פי הוראות אלו, מבלי שנדרש ממנו שיוודא תחילה שהשימוש שיעשה ברכב, יהיה מבוטח כדין.
• יחסי ידידות קרובים – 'לא אחת נהגתי ברכב של ידידיי ואינני זוכר כי אי-פעם שאלתי מי מהם אם הוציא פוליסת ביטוח על הנהיגה ברכב' (דברי השופט מישאל חשין, בפסק דין קרנית נ' פרח מ- 1999).
הזכות של 'קרנית' לקבלת שיפוי עבור הפיצויים ששילמה לנפגעים
כל הגורמים הנמצאים ב'רשימה השחורה' של נפגעי תאונות דרכים שאינם זכאים לפיצוי מכוח החוק, חשופים לנזק, הרבה מעבר לנזקי הגוף שנגרמו להם עצמם. למה הכוונה?
קרנית, קרן שהוקמה על פי חוק, חייבת בפיצוי נפגעי תאונות דרכים, כשאין חברת ביטוח בתמונה. עם זאת – לקרן הזכות 'לחזור' לבעל הרכב או למתיר השימוש או לנהג (ולגבי הנהג – נקבע שהוא אינו נהג 'תמים', כאמור), ולחייב את אותם גורמים להחזיר לה כספי פיצויים שהיא עצמה שילמה לנפגעים שזכאים לפיצוי.
כך הנפגעים עצמם, לא נדרשים ל'רדוף' אחרי אותם גורמים, שלעתים קרובות אין להם אפשרות לממן את היקף הפיצוי שנדרש לפצות נוסעים או הולכי רכב שסבלו מנכויות קשות, או אפילו מוות.
הזכות הזו שקמה לקרנית לקבל שיפוי על הפיצוי ששילמה מהווה מרכיב הרתעתי כלפי אותם גורמים שלא הקפידו לקיים את הוראות החוק ולבטח את השימוש ברכב בפוליסת ביטוח חובה. אמנם קיימת קרן שמפצה את הנפגעים שניזוקו – אך הם אינם פטורים מאחריות למחדלים שלהם וידרשו להשיב לקרן את סכום הפיצוי.
תאונה עקב שימוש בקורקינט (גלגינוע) חשמלי, או אופניים חשמליים
השימוש בכלי רכב עירוניים אלו, בדמות קורקינט חשמלי או אופניים חשמליים, תפס תאוצה בעשור האחרון. רשויות מקומיות רבות אף מנסות לעודד את השימוש בכלים אלו, על ידי בניית תשתיות לרכיבה בכלים אלו ברחבי העיר (לא פעם על חשבון נתיבי נסיעה של כלי רכב מנועיים).
ראשית- בתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, ישנן הוראות ספציפיות לתקינות כלי רכב חשמליים – גלגינוע ואופניים. למשל – הספק מרבי של המנוע, מהירות נסיעה מקסימלית, פנס אחורי, קסדה ועוד.
שנית – תקנות התעבורה הציבו גיל מינימום לנהיגה בכלי חשמלי לגיל 16, וגם זאת, כפוף לעמידה בבחינות עיוניות כדין (בחינות הידועות בשפה היומיומית כ'תיאוריה').
שלישית – התקנות קבעו כללים ספציפיים לשימוש בכלי רכב חשמליים כאמור. למשל: איסור להרכיב נוסע נוסף, נסיעה רק בשבילים מסומנים מתאימים (וככל שאין שבילים כאלה – בכביש). כלומר – איסור לנסוע בכלים אלו על מדרכות המיועדות להולכי רגל.
מנגד, המדינה, בניסיון לעודד אנשים לעשות שימוש בכלים אלו, לא דרשה, כתנאי לשימוש בהם, ביטוח חובה, שכן פוליסת ביטוח כזו כרוכה בפרמיה שנתית, שמגדילה משמעותית את שיעור העלות השנתית של שימוש בכלים אלו, ולפיכך – מורידה את האטרקטיביות והכדאיות שברכישה, או השכרה, ושימוש בהם.
אופניים וקורקינט חשמלי – אינם 'רכב מנועי' בהגדרת תאונת דרכים לפי חוק
רק בשנת 2020 בפסק דין שכתב שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, אסולין נ' דרויש, נקבע סופית שאופניים וקורקינט חשמליים – לא נכנסים להגדרה של 'רכב מנועי' וכי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, לא חל במצב של תאונה בעת שימוש בהם.
האם יש זכות לפיצוי בתאונה בעת שימוש באופניים או קורקינט חשמלי? ואם כן – ממי?
מבלי להיכנס לעובי הקורה, אעיר מספר נקודות בהקשר זה:
• רוכב אופניים או קורקינט שנפגע מתאונה עצמית – לא מחזיק בביטוח חובה שיכול לכסות את השימוש שהוא עושה בקורקינט. בנוסף, הוא לא יקבל פיצוי מ'קרנית', היות ו'קרנית' מפצה רק לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, והחוק לא חל מקרה של תאונה בקורקינט חשמלי.
יתכן ורוכב האופניים החשמליים ימצא עילת תביעה כנגד הרשות המקומית, אם היה מכשול בדרך שגרם לאיבוד שליטה ולתאונה. אבל חשוב לזכור, שלא כל מכשול או פגם או ליקוי בתשתית מגבש עילה לתביעת הרשות המקומית, או מסיר מאשם תורם שאולי יקבע שיש לרוכב, בנוגע לאופן שבו נסע על גבי הרכב. התביעה תהיה לפי דיני הנזיקין ה'רגילים', גם מבחינת הפרוצדורה וגם מבחינת הנטל בהוכחת אחריות הרשות המקומית.
• רוכב האופניים או הקורקינט שנפגע מתאונה עם רכב מנועי – הרוכב על הקורקינט או אופניים הוא בבחינת 'הולך רגל' שנפגע מרכב מנועי, וביטוח חובה של הרכב יהיה חייב בפיצוי הנוסע בקורקינט או באופניים.
• הולך רגל שנפגע מקורקינט חשמלי או אופניים חשמליים – גם נפגע שלא רכב על הקורקינט בעצמו לא יכול לפנות ל'קרנית', משום שחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינו חל. לפיכך, הדרך לקבל פיצוי מנהג הקורקינט או האופניים החשמליים היא רק באמצעות תביעה כנגד הרוכב עצמו. תביעה 'נזיקית רגילה', עם הקושי שבעלויות והפרצדורה בהוכחת הנכות, בנוסף להוכחת האשמה של הרוכב. בנוסף, ככל שזוכים בתביעה, צפויים קשיי גביית הפיצויים מרוכב הקורקינט, שלא ברור אם יש ברשותו הון אישי לפיצוי הנפגע בגין נזקיו.
נוכח ההיקף הגדול של השימוש בכלים אלו, חברות הביטוח יצרו גם הם מוצרים לביטוח השימוש בהם. מומלץ לפנות לסוכן ביטוח ולברר מהם המוצרים הקיימים, עלותם, ולשקול הזמנת פוליסה שתכסה את הנזקים האמורים, כולם או חלקם.
לסיכום
הפרטים שצוינו לעיל, הם על קצה המזלג בלבד. ספרים שלמים ועשרות אלפי פסקי דין נכתבו בקשר עם תביעות נזקי גוף בגין תאונות דרכים ולכן, אין ללמוד בשום אופן, מהדברים שנכתבו במאמר זה והינם כלליים ותמציתיים – על הזכויות שיש לנפגע, במקרה ספציפי של תאונה שגרמה לנזקי גוף, גם אם תאונת דרכים, ואם – תאונה שלא מהווה 'תאונת דרכים'.
חשוב ומומלץ מאוד לפנות ולהתייעץ עם עורך דין, לפני שפונים למשטרה למסור הודעה על אירוע; לפני שמגישים תביעות למיצוי זכויות למוסד לביטוח לאומי, לקרן פנסיה או לחברת ביטוח. חשוב להבין מהן האופציות הקיימות ולקבל החלטה מושכלת שתבטיח מיצוי מקסימלי של סעדים וזכויות.
