במציאות שבה לא כל זוג יכול להתחתן בישראל (פסולי חיתון, בני אותו מין, זוגות מעורבים וכו'), ושמספר הזוגות אשר בוחרים שלא להתחתן הולך ועולה משנה לשנה, ולאור העובדה שרבים מאתנו יימצאו את עצמם בפרק ב' (או ג', או ד') בין אם לאחר גירושין או לאחר פטירת בן הזוג, היינו מצפים שמעמדם של הידועים בציבור יהיה כבר ברור, חקוק בסלע ולא נתון לפרשנויות, אך לא כך הם פני הדברים.
הפסיקות השונות שניתנו לאורך השנים לימדו אותנו שאין ודאות עבור ‘ידועים בציבור’, כי כל מקרה ייבחן לגופו ותלוי ברוב הפעמים בהשקפת עולמו של הפקיד/ השופט שבוחן את המקרה. לכן, רגע לפני שנרחיב אודות מהות וחשיבות הסכם חיים משותפים, נשאל את השאלה הבאה:
מי הם בכלל ידועים בציבור?
לשם כך, אצטט מפרשת קסידסיד (ע"ע (ארצי) 513-06):
‘המבחן להכרה באישה כידועה בציבור כאשתו של פלוני הינו כפול: ראשית – על בני הזוג לקיים חיי משפחה, דהיינו מערכת יחסים אינטימית המבוססת על יחס של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל. שנית – עליהם לנהל משק בית משותף, אך לא סתם מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות כספית או סיכום ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים’.
מאחר ואין חוק שקובע מי הם הידועים בציבור ואין רישום שעשוי לסייע לבני הזוג מול הרשויות, ניתן לקחת את ההגדרה שניתנה בפרשת קסידסיד ולבצע בה התאמות, שינויים ופרשנויות אשר גורמים לחוסר יציבות ולחוסר וודאות שניתנות להסרה רק באמצעות הסכם חיים משותפים. הדבר נכון אף יותר במציאות העכשווית, שבה קיימות צורות רבות ושונות של זוגיות שפעם לא היו.
מהו הסכם חיים משותפים?
הסכם חיים משותפים הוא הסכם המסייע לבני זוג להגדיר את מערכת היחסים שלהם (בין אם הם רואים בעצמם ידועים בציבור המנהלים משק בית משותף ובין אם מנהלים זוגיות אשר לא מתגבשת לכדי מעמד של ידועים בציבור), כשבנוסף להגדרת הזוגיות שהיא כה מהותית לכשעצמה, ניתן להוסיף להסכם חיים משותפים גם התייחסות מפורשת לממונם של בני הזוג שעבור הידועים בציבור מדובר בנושא מעומעם שעבר וממשיך לעבור תהפוכות רבות בפסיקה.
בין אם בחרתם להיות ידועים בציבור מטעמים אידיאולוגיים ומכל סיבה שהיא ובין אם אתם מאותם זוגות שלא יכולים להתחתן בישראל (ולא רוצים להתחתן בחו"ל), הפסיקה היום מלמדת שהדבר הבטוח היחיד הוא לערוך הסכם חיים משותפים ובאמצעותו, לשלוט בגורלכם.
ומדוע בעצם?
לא פעם אני שומעת אנשים שחושבים ש'ידועים בציבור זה כמו נשואים'. מדובר בהנחה שגויה לכל הדעות. נכון שעם השנים התגבשו החובות והזכויות של הידועים בציבור וכמעט השוו לאלו של הנשואים, אך בפועל, הידועים בציבור יתקלו בקושי לממש את זכויותיהם להבדיל מזוגות נשואים שבאופן אוטומטי וללא צורך בכל הוכחה, יחולו עליהם חובות וזכויות מעצם נישואיהם.
במה דברים אמורים?
לזוג נשוי ישנה הוכחה מובנית לכוונתם למסד את הקשר הזוגי: טקס החתונה המשנה את הסטטוס שלהם ל'נשואים' ושמלמד שהחל מיום נישואיהם, הם מקיימים חיים משותפים. להבדיל מהם, לידועים בציבור אין תאריך כזה ואין מוסד שבו זוגות נרשמים כידועים בציבור. משמעות הדבר היא כי יהיה עליהם להוכיח תחילה את מעמדם כידועים בציבור וגם את מועד תחילתו ה'רשמי'.
סביר שבני זוג שנתקלים בבירוקרטיה במהלך החיים המשותפים, ישתפו פעולה זה עם זה, אך מה קורה בעת פרידה? הניסיון מלמד שבני זוג לא תמיד ישתפו פעולה בעת פרידה ומי שלא היה נשוי, יצטרך להוכיח את עצם החיים המשותפים בדיעבד ומדובר במשימה לא פשוטה שגובה זמן יקר, משאבים, הון תועפות ולעיתים, גם לא מעט עוגמת נפש. הקושי מתחזק לנוכח העובדה שלא תמיד ניתן להוכיח בדיעבד את מה שהיה כה מובן לבני הזוג במהלך הקשר הזוגי. למעשה, במקרים רבים, בני הזוג שנפרדו לא מצליחים להוכיח שהזוגיות בה חיו התגבשה לכדי מעמד של ‘ידועים בציבור’.
ומה קורה בעת פטירה?
כאן המשימה אפילו קשה יותר, שכן בעת שבן הזוג נותר לבדו ובאבלו, לעתים אף נותר לגדל את ילדיהם הקטינים, הוא נזקק להוכיח את הקשר הזוגי אשר נגדע רק כדי לקבל את זכויותיו. מדובר בסיטואציה מורכבת וכמעט בלתי אפשרית בתקופת אבל קשה.
דוגמה לכך ניתן לראות בפסק דין ק"ג 70078-01-20 שניתן ע"י כב' השופטת יעל אנגלברג (בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע) שקבעה, כי בת הזוג לא הצליחה להוכיח כי מערכת היחסים הזוגית שלה עם המנוח התגבשה למעמד של ידועים בציבור. לשופטת לא הספיקה העובדה שבני הזוג קיימו זוגיות במשך 17 שנים, גידלו בת משותפת והתנהלו בשיתוף כלכלי. זאת לאור הזוגיות הפוליאמורית שניהלה בת הזוג (זוכרים את הציטוט מפרשת קסידסיד מתחילת המאמר? ראו איזה תוכן יצק בית המשפט למילה ‘נאמנות’ – תוכן שלא קיים אצל בני זוג נשואים).
למען הסר ספק, אילו היו בני הזוג נשואים המנהלים זוגיות פוליאמורית, לא הייתה נשללת מהאישה זכותה לפנסיית האיש ועל כך אף השיבה השופטת במסגרת פסק הדין:
‘כאשר בני זוג נשואים זה לזו, בעצם מעשה הנישואין יש משום הצהרה כלפי ’כולי עלמא' בדבר מחויבותם זה לזו וקשירת גורל משותפת. הצהרה כזו, אינה קיימת במסגרת יחסים של ידועים בציבור ועל כן הם נדרשים להוכיח הלכה למעשה את כוונתם לקשירת גורל משותפת.' [ר.ר]
השופטת דחתה את תביעת בת הזוג וכספי הפנסיה של המנוח נשללו ממנה ועברו לאוצר המדינה, דבר שניתן להניח, לא דמיין המנוח שיכול לקרות.
במקרה זה ועוד רבים, אילו היו חותמים בני הזוג על הסכם חיים משותפים, בת הזוג עשויה הייתה להיות זכאית לכספי הפנסיה של המנוח ולא הייתה נדרשת ל'ירידה לחייה' ולבחינת הזוגיות שלה בזכוכית מגדלת כפי שעברה במקרה זה לשווא, משההסכם היה מדבר בעד עצמו.
חשוב להבהיר, כי לא חייבים להיות ‘מקרי קצה’ כדי להכביד את ההתמודדות עם הבירוקרטיה, ורק עצם הצורך ב'הוכחה', מספיק כדי לאתגר ולהתיש ברגעים כה קשים של פירוד או מוות. כך לדוגמה הגיעה למשרדנו אישה שניהלה זוגיות במשך 30 שנה עם בן זוגה שנפטר, מזוגיות זו הביאו 3 ילדים אותם גידלו בביתם המשותף, אך הם מעולם לא נישאו ולא חתמו על הסכם חיים משותפים ומשכך, נאלצנו להוכיח לרשם הירושה כי בני הזוג היו ידועים בציבור וקיימו משק בית משותף באמצעות צירוף עשרות עמודים של אסמכתאות הכוללות תצהירי מכרים, תמונות, התנהלות כלכלית משותפת ועוד.
בסופו של דבר הצלחנו להרים את נטל ההוכחה כי בת הזוג הייתה הידועה בציבור של המנוח והיא קיבלה את צו הירושה ואת קצבת השארים מהביטוח לאומי, אבל פרק הזמן שחלף למן הגשת התביעה, ההוצאות וחוסר הנעימות של ההתמודדות עם הסיטואציה, יכלו להימנע או להתקצר משמעותית.
במקרה זה, הצגת הסכם חיים משותפים הייתה מקצרת את שלבי ההוכחה הנדרשים מהידועים בציבור.
מה בנוגע לקושי של הידועים בציבור בנוגע לחלוקת הרכוש?
להבדיל מהנשואים שחל עליהם חוק יחסי ממון והסדר איזון המשאבים אשר קובע כי בהעדר הסכם ממון, כל מה שנצבר ממועד הנישואים הוא רכוש משותף המתחלק באופן אוטומטי בין בני הזוג באופן שווה, על הידועים בציבור חלה ‘הלכת השיתוף’ וכמו שאמרתי, אין דבר כזה ‘אוטומטי’ אצל הידועים בציבור והם יידרשו תחילה להוכיח את עצם היותם ידועים בציבור ומשעברו משוכה זו, יידרשו להוכיח כי כוונתם הייתה לשיתוף ולעתים גם לשיתוף ספציפי בנכס ספציפי. לדוגמא שיתוף בזכויות סוציאליות ופנסיה שמטבען רשומות על שם אדם אחד, יהיה על הצד השני הטוען שיהיה לו חלק בהן, להוכיח כי כוונת הצדדים הייתה לשיתוף ולשם כך בוחנים את משך הקשר, המגורים המשותפים, התנהלות כלכלית במהלך הקשר, האם יש ילדים משותפים, האם לא התחתנו מבחירה וכו'.
לא פעם, השיתוף בו חיו הידועים בציבור, מוטל בספק בעת פירוד, כאשר הצד החזק כלכלית בדרך כלל יטען כי לא התכוון לשתף ולא ראה ברכוש - רכוש משותף. על כן, הסכם חיים משותפים יביא לוודאות וימנע את הצורך בהוכחת עצם החיים המשותפים ואת כוונת השיתוף הנדרשת לחלוקת רכוש.
המקרה האחרון שהגיע בגלגולו השלישי לבית המשפט העליון- בע"מ 1983/23 שניתן ביום 10.8.23, מוכיח כמה עמימות יש בכל הנוגע לסכסוכי רכוש בין ידועים בציבור. באותו מקרה הסכסוך בין בני הזוג היה על זכויותיהם בבית בקיבוץ שאמנם היה רשום על שם האישה כחברת הקיבוץ, אך נבנה ושופץ באמצעות הכספים המשותפים של בני הזוג ובו התגוררו במשך 15 שנות חיים משותפים. בית המשפט העליון קבע פה אחד כי הבית הוא רכוש משותף של בני הזוג ומשנקבע כי הוא רכוש משותף - יתחלק באופן שווה בין בני הזוג בניגוד להחלטת בית המשפט המחוזי אשר קבעה חלוקה לא שוויונית. גם במקרה זה, בזבוז הון עתק ושנים ארוכות של ניהול הליכים משפטיים היו יכולים להימנע לשני הצדדים אילו היו עורכים הסכם חיים משותפים.
מה עם זוגיות בפרק ב'?
לרוב מדובר בבני זוג שכבר צברו רכוש והביאו ילדים לעולם ובזוגיות החדשה שלהם הם רוצים לשמור על הפרדה רכושית ולהמשיך להתגורר כל אחד בביתו. זוגות כאלו לעיתים לא רואים בעצמם כאלו שמעמדם התגבש לכדי ידועים בציבור וסבורים שלא חלים עליהם חובות וזכויות מכוח הזוגיות שלהם. אלא שהמציאות הראתה אחרת והפסיקה כבר הכירה בסוגים שונים של זוגיות ולכן - אם יש ספק אין ספק, ואם זוג רוצה לשמור על הפרדה רכושית, מוטב לו שיעשה זאת באמצעות הסכם.
דוגמא לכך ניתן לראות בפסק דין דניאל אדרי קג (ת"א) 3438-09, אשר הכיר בבן הזוג של המנוח כידוע בציבור חרף פערי הגיל, פערי השכר, היותם חד מיניים בפרק ב', התנגדות המשפחה וחרף העובדה שמגוריהם המשותפים הוטלו בספק.
זה המקום לציין לכל הספקנים כי הפסיקה הגמישה את דרישת המגורים המשותפים אצל זוגות בפרק ב' ולכן זוגות שמעוניינים להבטיח את רכושם או יותר נכון להבטיח את ההפרדה הרכושית ביניהם ולא מעוניינים למצוא את עצמם בעת פרידה נלחמים על רכושם האישי או חלילה את יורשיהם בעת פטירה, עליהם לערוך הסכם והמלצה חמה - גם צוואה, שכן ההסכם דואג למה יקרה אם ניפרד מרצון, והצוואה דואגת למה יקרה אם ניפרד עקב פטירת מי מהצדדים חס וחלילה.
לסיכום
בני זוג אשר רוצים וודאות ומעוניינים לשלוט בגורלם ולא מסתפקים באמונה ‘שיהיה בסדר’, רצוי שיחתמו על הסכם חיים משותפים שיסייע במקרה של מחלוקת למנוע מאבקים קשים ועוגמת נפש. הסכם חיים משותפים מקנה ביטחון לשני הצדדים ויסייע להם לתכנן את חייהם בהתאם להסכמות שהגיעו אליהן ואף לקבוע מתווה והסכמות למקרה של פרידה.
הסכם חיים משותפים בין ידועים בציבור תקף משפטית עם חתימת הצדדים עליו ואין חובה לאשרו בבית המשפט, אף על פי שהדבר בהחלט מומלץ.
כמעט כל הסכסוכים הנובעים מקשר של ידועים בציבור שהגיעו לערכאות המשפט השונות, בין אם זה בין בני הזוג או בין יורשי אחד מבני הזוג, היו יכולים להיפתר אילו היו בני הזוג עורכים הסכם חיים משותפים ומעגנים בו את הסכמותיהם.
הסכם חיים משותפים שמנוסח היטב ובאופן מקצועי על ידי עורך דין מנוסה שזה תחום התמחותו, יצפה פני העתיד ואת הקונפליקטים שעלולים להתפתח ללא עיגון ברור ומדוקדק. עורך דין מנוסה ידע לשאול את השאלות הנכונות, להציף נושאים שלא חשבו עליהם בני הזוג ולהציע מתווה יצירתי שיהיה מוסכם על בני הזוג ויקנה להם וודאות וביטחון.
