ההגדה של פסח מספרת לנו על 'ארבעה בנים' – חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול - ארבעה טיפוסים המתאפיינים בתגובתם למעשה שאינם מכירים. לשמחתי, בין לקוחותיי אין רשעים – ואני בטוח שאין כאלו גם בין קוראי מאמר זה. לכן, אשתדל לתת כאן מענה לשלושת האחרים, בתקווה שבסוף הקריאה תוכלו כולכם להיחשב חכמים לפחות בנושא זה.
'שאינו יודע לשאול', הם אותם אנשים שעצם המחשבה על המוות, או על מצב בו הם אינם מסוגלים להחליט על הנעשה בהם וברכושם, מרתיעה אותם והם מתרחקים מכל מחשבה על הנושא.
יש ביניהם מי שחוששים שמישהו ישתלט על נכסיהם או שיפרצו מריבות בין קרובי המשפחה. להם אני מסביר, שדווקא ההימנעות מעריכת ייפוי הכח המתמשך ומצוואה היא זו שעלולה להביא לידי כך שתפרוצנה מריבות ושתתקבלנה החלטות שלא לרוחם. מסמכים אלו, מאפשרים לנו לקבל היום החלטות שתבוצענה בעתיד – הן לגבי עצמנו והן לגבי רכושנו – ולהסדיר את זכויותיהם של בני המשפחה.
כאן, מגיע בדרך כלל ה'תם' ושואל – 'מה זאת?' מה הם בעצם ייפוי הכוח המתמשך והצוואה?
ובכן, בשני המקרים, מדובר במסמכים בהם אדם שכושרו השכלי תקין, נותן הנחיות לגבי עצמו לגבי רכושו, שביצוען יחל בשלב כלשהו בעתיד – כשהוא כבר לא יוכל לבטא את רצונו. כאן צץ ההבדל הראשון בין שני המסמכים: לייפוי הכוח המתמשך יש תוקף רק כל עוד מייפה הכוח חי, ואילו לצוואה יש תוקף רק לאחר פטירת המצווה.
והנה, הגענו לבן ה'חכם'. זה שרוצה להבין אלו הבדלים נוספים קיימים בין המסמכים ולמה בעצם צריך את שניהם.
ובכן, ההבדל השני (על הראשון עמדנו כבר בפסקה הקודמת) בין המסמכים הוא באופן עריכתם ובמועד כניסתם לתוקף. ייפוי הכוח המתמשך הוא טופס מובנה המחולק לסעיפים שנקבעו מראש ונוגעים במספר עניינים קבוע. את ייפוי הכוח המתמשך ניתן לערוך רק באמצעות עורך דין שעבר הכשרה מיוחדת לכך, חובה להפקידו אצל האפוטרופוס הכללי והוא מקבל תוקף משעת ההפקדה (אם כי עדיין לא ניתן לפעול על פיו). צוואה, לעומת זאת, יכול כל אדם לנסח כראות עיניו, אין צורך בהפקדה אך היא תקבל תוקף רק אחרי פטירת המצווה, כשתוגש לרשם לענייני ירושה, ולאחר שתינתן הזדמנות לבני המשפחה ולגורמים נוספים להתנגד לה.
ההבדל השלישי הוא בצורך עליו עונה כל מסמך. ייפוי הכוח המתמשך, בא לענות על צרכיו של מייפה הכוח עצמו ולהקל על משפחתו. בהעדר ייפוי כוח מתמשך, משעה שהאדם אינו כשיר מבחינה משפטית לקבל החלטות יש צורך למנות לו אפוטרופוס. אם אין הסכמה בתוך המשפחה מי ישמש כאפוטרופוס, עלולות להתפתח מריבות ולעתים אף ימונה אפוטרופוס חיצוני ששכרו ישולם מתוך רכושו של החסוי. האפוטרופוס אינו כבול לרצונותיו של החסוי והוא פועל על פי שיקול דעתו, תוך שהוא נדרש להגיש דו"חות לאפוטרופוס הכללי באופן תקופתי.
בייפוי הכוח המתמשך, יכול מייפה הכוח למנות יותר מאדם אחד, להגדיר את אופן פעולתו, גבולות סמכותו ודרך קבלת ההחלטות של מיופה הכוח, לתת הנחיות מקדימות לגבי פעולות שהוא רוצה שיעשו או לגבי פעולות עליהן הוא אוסר וכן לקבוע תנאים לגבי המועד בו יופעל ייפוי הכוח המתמשך ולגבי פקיעת תוקפו.
הצוואה, שכאמור נכנסת לתוקף רק לאחר פטירת המצווה, כבר אינה משפיעה על המצווה עצמו ונועדה רק לבטא את רצונו בנוגע למה שיעשה ברכושו לאחר הפטירה. בהעדר צוואה, חל על העיזבון חוק הירושה, הקובע באופן נוקשה את הדרך בה יחולק הרכוש בין היורשים – ללא התחשבות בצרכי כל אחד מהם ולא בהשלכות המיסוי שתהיינה לחלוקה כזו.
באמצעות הצוואה, יכול המצווה לחלק את רכושו באופן שיסייע בצורה המיטבית לכל יורש על פי צרכיו, להוריש את רכושו בדרך שתחסוך ליורשים תשלומי מיסים בעתיד וכן להעניק חלק מהרכוש למי שאינם יורשים על פי הדין. הצוואה גם מאפשרת לחזות מצבים עתידיים ולהבטיח שרכוש משותף של בני זוג יגיע בסופו של דבר רק לילדיהם המשותפים.
ישנו הבדל עקרוני נוסף בין הצוואה לבין ייפוי הכוח המתמשך. בעוד שייפוי הכוח המתמשך מתייחס לפעולות הנעשות ברכושו, בכספו ובגופו של מייפה הכוח, הצוואה חלה בשלב שבו הבעלות מועברת ליורשים. לכן, בעוד שבייפוי הכוח המתמשך ניתן לכלול הוראות מדוקדקות שתהיינה תקפות לאורך זמן, הוראות בצוואה לא יכולות להגביל באופן מוחלט את אופן השימוש בנכסי העיזבון. כך למשל, בייפוי כוח מתמשך ניתן לכלול הוראה האוסרת למכור נכס מסוים, והאיסור יעמוד בתוקפו למשך כל חיי מייפה הכוח. בצוואה, להוראה כזו יהיה תוקף מוגבל. לעומת זאת, כדי לשמור על נכס אפשר להקים במסגרת הצוואה נאמנות או הקדש שהנכס יוקנה להם והיורשים ייהנו רק מההכנסות שיתקבלו מהנכס.
יש לזכור שגם ייפוי הכוח המתמשך וגם הצוואה מערבים תחומים בעלי רגישות רבה בחיי המשפחה – יחסים בין בני זוג, יחסים בין הורים לילדיהם, יחסים בין אחים ויחסים עם בני המשפחה המורחבת. כדי להבטיח שהמסמך אותו מכינים אכן יתרום לשקט ולשלום במערכות היחסים הללו, חשוב לא להסתפק בהכשרה פורמלית של עורך הדין, אלא להיעזר בעורכי דין מנוסים, היודעים כבר בשלב עריכת המסמך לפרק 'מוקשים' העלולים להתגלות בהמשך הדרך.
לסיכום
גם ייפוי הכוח המתמשך וגם הצוואה הינם מסמכים המאפשרים לנו לבטא את רצוננו באשר למה שייעשה ברכושנו או בנו במצבים בהם לא נוכל להביע את עצמנו. מסמכים אלו גם מסייעים למנוע מריבות וסכסוכים בתוך המשפחה. עם זאת, המסמכים אינם חלופיים אלא משלימים זה את זה, שכן הם נועדו לשימוש בתקופות שונות. הייעוד השונה מביא לשוני בדרך עריכת המסמכים, בתוכנם ובאופן כניסתם לתוקף.
בשני המסמכים ניתן להכניס שינוי בכל עת גם אחרי חתימתם. לכן, אין סיבה להמתין לגיל מבוגר לפני שמכינים אותם. איננו יודעים אילו הפתעות צופן העתיד ולכן - למען השקט הנפשי והידיעה שדאגנו לעתידם של אהובינו - חשוב שכל אחד מאתנו ידאג להכין הן ייפוי כוח מתמשך והן צוואה.
עד 120 בבריאות טובה לכולנו.
