הם הגיעו אלי אחרי שהרגישו שהבן שלהם כל כך מאכזב אותם ברמה שהם לא סומכים עליו, בשום פנים ואופן, ואפילו פוחדים ממה שעומד לקרות איתו בעתיד. הבחירה הראשונית שלהם הייתה להביא אותו קודם לטיפול אישי. בפגישה הראשונה שלי אתו היה לי ברור, שהבעיה שלו היא ביחסים בינו לבין ההורים שלו ושנדרשת הדרכת הורים.
כך התחיל המסע שלהם כמשפחה עליו אספר בהמשך.
ההורים מוטרדים
בזמן האחרון, אני פוגשת הורים רבים שמרגישים מותשים, מיואשים ובעיקר, חסרי אונים אל מול היחסים שלהם עם ילדיהם, שהפכו להיות בלתי נסבלים. הילדים שלהם גדלו ואיכשהו כבר לא ‘מה שהיו פעם’; הם ‘צריכים את השקט שלהם’, ‘הם מסתגרים בחדרים’, ‘החברים שלהם השתנו’, ‘מצב הרוח שלהם משתנה’, ‘כל דבר שמבקשים מהם מתקבל בפנים חמוצות במקרה הטוב’, ‘אי אפשר לשאול אותם כלום’ - אלה הם חלק מהמשפטים שאני שומעת מהורים שוב ושוב.
חלק מההורים מציינים שהם ‘הולכים על ביצים’ ולא מצליחים להתקרב לילדים שלהם ולהבין אותם. הם תוהים האם זה חלק מגיל ההתבגרות? האם זה יעבור? האם יש לילד שלי בעיה? האם יש משהו שאני עושה לא נכון? איך נכון להתמודד עם המצב הזה? ועוד.
אז מה עושים
בעולם ההורות המודרני ובעיקר כשהילדים מגיעים לגיל ההתבגרות, יותר ויותר הורים מתמודדים עם השאלה מה עדיף - האם להביא את הילד לטיפול או האם ללכת להדרכת הורים? כל אחת מהבחירות הללו יכולה להוות כלי לטיפול בהתמודדות עם כעסים והאשמות וההחלטה באיזו דרך ללכת, לא תמיד קלה וברורה.
במאמר זה, נדון בהיבטים שונים של כל אחת מהאפשרויות במטרה לעזור להורים המתלבטים לקבל את ההחלטה הנכונה שתתאים למציאות שהם חווים במשפחה שלהם מול הילד או הילדה שמאתגרים אותם.
הבחירה לשלוח את הילד/ה לטיפול
טיפול יכול להיות יעיל מאוד כאשר הילד מתמודד עם קשיים רגשיים כמו למשל: חרדה חברתית.
חשוב להבין היטב מהם הצרכים של הילד ולבדוק האם הם יכולים לקבל מענה בטיפול. מתבגר שמתמודד עם חרדה חברתית, לשם הדוגמה, יכול לקבל בטיפול כלים להתמודדות במצבים שונים ולבניית הביטחון העצמי שלו, תוך רכישת מיומנויות חברתיות שיאפשרו לו להרגיש טוב יותר במצבים חברתיים וגם בבית.
ישנם מקרים בהם המעבר מגיל הילדות לגיל ההתבגרות יכול להיות דרמטי, והמתבגר עשוי להתמודד עם טלטלות או בעיות רגשיות שונות (למשל: מתבגר שמרגיש שהוא בדיכאון או נמנע מלהיפגש עם חברים) ולכן, אם אתם רואים סימנים של אי נוחות, פחדים, או שינויים דרסטיים בהתנהגות המתבגר, יתכן שהמענה הנכון במקרה הזה יהיה טיפול.
בחירה בהדרכת הורים
במקרים רבים, הורים שחווים קושי עם ילדיהם חושבים שהבעיה היא בילד ומתקשים לראות את התמונה בכללותה ואת המקום שלהם בתוך הסיטואציה. החוסן הנפשי של כל ילד והביטחון שלו, מתפתחים באופן המשמעותי ביותר, בתוך הבית וספציפית בתוך היחסים עם ההורים ולכן, להורים ישנה השפעה מכרעת על חינוך ילדיהם.
אם הטיפול נותן מענה לצרכים האישיים ולקשיים איתם מתמודדים הילדים, הרי שהדרכת הורים עושה את זה ברמת המשפחה. מטרתה של הדרכת הורים היא לתת כלים לשיפור התקשורת במשפחה כולה ולא רק לפתרון בעיה ספציפית.
הדרכת הורים מתמקדת בדרכי חינוך שיובילו לקרבה רבה יותר, לשיתוף פעולה ולהקשבה במשפחה. בהדרכת הורים ההורים לומדים איך לצאת ממאבקי כוח עם ילדיהם ולהתחיל להציב גבולות ממקום של השפעה ומנהיגות ולא מתוך נוקשות, כך שההורה לא מוותר על הילד ולא מוותר על מה שחשוב לו שיהיה בבית ובמשפחה.
זוהי דרך חינוכית מעצימה, שבה גבולות וחוקים שנקבעים ומיושמים במשפחה, יוצרים תחושת ביטחון וסדר ועוזרים להורים להוביל את הילדים בדרך הנכונה.
הדרכת הורים עוזרת להורים לבנות אחריות אצל הילדים שלהם וללמד אותם לפתח עצמאות ותחושת ביטחון עצמי. כך, הם ימנעו מהם בעיות רגשיות ויאפשרו להם להתמודד עם כל משימות החיים - זוגיות, עבודה וחברה.
הדרכת הורים תסייע להורים להבין טוב יותר את הילד שלהם ותעניק להם כלים להתמודד בצורה יעילה יותר עם כל מצב עתידי בתקשורת ובקשרים שלהם עם ילדיהם.
אז מה עדיף?
ההתלבטות בין שליחת הילד/ה לטיפול פרטני לבין הדרכת הורים, היא החלטה אישית, שצריכה לקחת בחשבון את הבעיות הרגשיות של הילד/ה ואת התקשורת בתוך המשפחה. אי אפשר לקבוע כאן כללים גורפים אלא יש צורך להתאים את דרך הפתרון לכל משפחה ומשפחה.
כשמתעוררים קשיים ביחסים בין ההורים לילדיהם שמלווים בכעסים, מאבקי כוחות וביקורת משני הצדדים, הדרכת הורים תהיה מועילה יותר כיון שהיא תשפיע באופן ישיר גם על התנהגות הילדים. לעומת זאת, במקרים בהם הילד/ה מתמודדים עם קשיים רגשיים, טיפול יכול להיות יעיל עבורו/ה.
במקרים בהם הילד בוחר בהתנהגויות מסוכנות שבעזרתן הוא ‘נוקם’ בהורים או מתבלט על דרך השלילה, מומלץ לשלב בין טיפול פרטני להדרכת הורים וזאת, על מנת לספק לילד כלים להתמודדות עם האתגרים החברתיים שקיימים סביבו ובמקביל, לפתח יכולות רגשיות אצלו שיובילו אותו להיות מבוגר אחראי, עצמאי ובעל תחושת ערך.
ומה קרה למשפחה עליה סיפרתי לכם בתחילת המאמר?
זו, שההורים בה היו כל כך מתוסכלים מבנם, עד שהם חששו לעתידו ולא סמכו עליו כלל?
הם אמנם שלחו אותו לטיפול, אבל אני הבנתי מהר מאוד, שהם זקוקים במקביל להדרכת הורים, במקביל. בפגישות הראשונות שלנו, הם רק ‘שפכו' את התסכול שלהם וקשה היה שלא לשמוע את הייאוש ואת העצב העמוק בכל אמירה שלהם.
בגיל ההתבגרות המתבגרים מגבשים את הזהות שלהם, ‘בועטים’ בכל מה שקשור אלינו- ההורים ולכן, ככל שזוג ההורים הקשו עמדות מול בנם המתבגר, כך הוא נקם בהם חזק יותר וכואב יותר. זו היתה ממש מלחמת אגו של שני הצדדים. במצב הזה, קשה מאוד היה לייצר שינוי ולכן צריך היה לצלול פנימה ולהבין למה הוא עושה את זה?'
ההורים לא ידעו לענות על השאלה הזו מייד. הם סיפרו שהילד שלהם היה ילד טוב ומרצה, אך ילדים, משתנים.
איך יוצאים מהמצב הזה?
במקום להתבוסס בתחושת הכישלון, התחלנו לחפש אחר דרך חדשה. דרך מפחידה אך גם מלאת תקווה. המתבגר של אותם הורים היה חכם, עם עקרונות וזה לא היה קל. הוא היה נער סקרן מאוד, שחיפש לפרוץ את הגבול ולהוכיח, בעיקר לעצמו, שהוא יכול להצליח אבל גם זקוק לחופש לבחור ושלא יכתיבו לו מה לעשות. פה התחיל המסע של ההורים: לחפש דרכים ליצור אמון מחדש.
מה עשינו?
ההורים הקשיבו לבנם וגילו הבנה. הם חיפשו דרך חדשה לשתף איתו פעולה. הם למדו לשים את הפוקוס על הדברים הטובים שלו, להתייעץ איתו, לתת לו בחירה ולשתף אותו יותר בחיים שלהם. הם למדו גם לבקש ממנו עזרה, גם אם הוא לא מסכים לעזור ולתת לו כבוד וכך, לאט לאט להתחיל לייצר סמכות הורית מולו ממקום מעצים, שרואה את הטוב.
כך גם נולדה אצל המתבגר ההבנה, שאפשרה להגיע להסכמות עם ההורים וכי הוא יכול להיענות לבקשות שלהם, שפתאום נראו לו סבירות.
בתוך התהליך נוצרו חוקים וגבולות ממקום של שיתוף פעולה, הסכמה וכבוד ולא ממקום כוחני.
ההורים שמו בגבורה מעוררת הערכה את כל רגשות הכעס, האכזבה וחוסר האמון שלהם ולקחו אחריות על התפקיד שלהם. אחרי זמן מה ניתן היה לראות ניצנים של אחריות גם אצל הבן; הוא למד לדבר איתם במקום לצעוק, לשתף אותם במה שהוא מרגיש ואפילו ליהנות מהזמן שלהם יחד. אבל מה שהכי מחמם את הלב היה לראות, איך הוא התחיל לקבל החלטות מתוך בחירה ומחשבה ולא מתוך צורך לנקום בהורים שלו.
השינוי הזה גרם לו להרגיש טוב יותר ובטוח יותר בעצמו ובהחלטות שלו, חיזק את החוסן שלו ואפשר לו להמשיך קדימה, כשהוא חלק בלתי נפרד מהמשפחה.
זו הייתה דרך שהיו בה רגעי תסכול אך גם רגעי הצלחה ובעיקר המון עידוד ואהבה.
