מאמר זה מתמקד בתפקיד ההורי הגדול והוא חינוך לערכים ובדרכים המרכזיות להגשמת תפקיד הורי גדול זה. לכולנו ברור שהחינוך הערכי לא ‘ייפול’ על הילדות והילדים שלנו משמים, אלא חינוך לערכים, לחשיבה מוסרית, ולהתפתחות המצפון האישי והחברתי נוצרים בבית הגידול כלומר, בבית שבו אנו גדלים. המשפחה מנוהלת על ידי ההורים ולכן החינוך שנקנה לילדנו הוא שיהווה עבורם את המצפון הערכי. אבל מדוע זה חשוב ואיך עושים את זה? בואו ונבין.
לפני שנצלול פנימה, אשתף אתכם בסיפורי האישי.
ילדותי עברה עלי בצל סיפורי אמי ואבי על החיים ברומניה בין שתי מלחמות עולם. סיפורים על איומים ובריונות, מעשי אונס, מנוסה מכפר לכפר, מחנות הסגר, עוני מרוד, חיי מצוקה ומשבר. סיפורים על חיי מיעוט יהודי תחת שלטון הרומנים, הגרמנים, הרוסים והמעבר משלטון לשלטון ... לשלטון.
בילדותי, הסיפורים האלו הטרידו את מנוחתי. ההתנהגות האנושית סקרנה אותי, ובלילות הדירה שינה מעיני. גם בימים רדפו אותי מחשבות ונהגתי למצוא נחמה בליטוף כלבים וחתולים. אני זוכרת ייסורי נפש וכאבי גוף בכל פעם שחשבתי על רוח האדם והרהרתי בטבע האנושי. איך יתכן שבני אדם יכולים להרע, להכות, להפחיד, להרוג, להשפיל ולטבוח את שכניהם?
סקרנותי הובילה אותי למחקר אישי בנושא ההתנהגות האנושית.
שני אנשים השפיעו על המחקר שלי באופן מיוחד:
הראשונה, חנה ארנדט, הסטוריונית שכתבה את הספר 'אייכמן בירושלים: דו”ח על הבנאליות של הרוע', בעקבות סיקור משפטו של אייכמן. אייכמן התמיד להתגאות בכך שפעל ביעילות כאזרח שומר חוק ולנופף בנאמנותו הלא מתפשרת למנהיגו ולעמו. האם הרוע הוא פסיבי או אקטיבי? האם יש אפשרות שגם אנחנו נכשל כישלון מוסרי? מהי המשמעות של התבוננות מהצד? של אי התערבות? הספר דן בשאלות כבדות משקל על השיפוט המוסרי, משמעות המחשבה המוסרית, טיבו של הרוע והקשר לציות ואחריות. השאלות שארנדט הציגה מזינות במידה רבה את המחשבה המוסרית של זמננו, והן שבות ועולות ביתר חריפות בחיינו הציבוריים במדינת ישראל על רקע מלחמת 'חרבות ברזל'.
השני, ויקטור פראנקל, רופא פסיכיאטר שנלקח באלימות למחנה ריכוז בשל יהדותו. פראנקל חיפש משמעות בתופת של מחנות הריכוז והגיע לתובנה, כי המשמעות היא זו שהעניקה לשורדים את הסיכוי להישאר בחיים. איך באה לידי ביטוי רוח האדם ואנושיותו? איך אנו מתמודדים עם מותר האדם על הבהמה? מהו אותו מעשה טוב שבעל המצפון עושה?
על חשיבות החינוך לערכים והקשר לתפקיד ההורי
מן הערכים נגזרת האינטליגנציה המוסרית וההתנהגות המצפונית שלנו. אני מאמינה, כי ביסוס חיי אדם על ערכים הוא הליבה לזוגיות מיטיבה, משפחה טובה, קהילה בטוחה, ואנושות הומנית. פיתוח וטיפוח חינוך לערכים הוא הבסיס לחמלה ולעשיית הטוב. ‘טבע הטוב להיטיב’, ככתוב במקורות.
האחריות לחינוך לערכים מוטלת בראש ובראשונה על ההורים. זוהי משימת חייהם. זה הייעוד שלהם. חינוך לערכים הוא התפקיד ההורי הגדול. החינוך הערכי מהווה את אבן הראשה להתנהגות אנושית ולחיים מלאים בחברה איתנה. חינוך לערכים ראוי שיתבסס על משנה סדורה ובהעדר נוכחות הורית הממלאת את משימת החינוך הערכי, ימהרו וימלאו את הואקום המוסרי האלימות, העבריינות וכיוצא באלו.
המשפחה הינה זעיר אנפין של העולם שמחוצה לה. את כישורי החיים העיקריים והמשמעותיים ביותר לומדים הילדים בבית המשפחה. הערכים מהווים את ליבת כישורי החיים. שיקול הדעת ומערכת ההנמקות האנושיות נשענת על עולם הערכים. האינטליגנציה המוסרית בנויה על ההבחנה בין טוב ורע, מיטיב ומזיק, אנושי לעומת אכזרי וכיוצא באלו. יסודות ערכיים במשפחה מעניקים לבני המשפחה תחושת בטחון ומוגנות, וכן את תחושת ההוגנות והכבוד.
אז איך מגשימים את התפקיד ההורי של חינוך לערכים?
ישנן מספר דרכים מרכזיות לעשות זאת:
1. מתן דוגמה אישית. דוגמה אישית הינה אבן היסוד של חינוך לערכים. 'נאה דורש נאה מקיים'. ההורים בהתנהגותם ובדיבורם, בהתייחסותם לזולת ובהחלטותיהם אמורים להוות דוגמה ומופת לילדם.
2. הנמקה ערכית. פעולות, משימות, אירועים, החלטות, דיבורים וכן הלאה יהיו מעוגנים בהנמקות ערכיות. הערכים הינם המשענת העיקרית בחיים, הם עמוד השדרה של המשפחה ולכן יש לעגן את מה שאנו עושים או מחליטים בהנמקות ערכיות.
3. הימנעות ממלכודת העונש והפרס. אם נבטיח לילדינו פרס אם יעשו מעשה טוב, סביר שהם אכן יעשו זאת אך מומלץ שלא ללכת שבי אחרי אופן פעולה זה. מדוע? הבטחת פרס או מתנה או מחמאה נעדרת את המימד הערכי אלא מתמקדת בתוצאה דבר שגורם לכך שבפועל, ההורים לא מפתחים ומטפחים אצל ילדים חשיבה ערכית.
4. הבניית הסמכות ההורית והעצמתה. הסמכות ההורית היא תפקיד הורי מובהק. האחריות רובצת על כתפי ההורים והורים סמכותיים מעניקים לילדים שלהם משענת לסמוך עליה. הורים אחראיים על האיזון בין הכלה, אהבה וחום ובין גבולות ומשמעת. חינוך בכלל וחינוך לערכים בפרט הינו חינוך לטווח ארוך. האיזון במשוואה שבין הכלה ומשמעת הוא קריטי. לכן חשוב שהורים שבוחרים להעניש או לאכוף דבר מסוים על ילדם יוודאו שהענישה או האכיפה יהיו מידתיות, מאוזנות ותואמות גיל. משמעת מבוססת על שמיעה ומעניקה משמעות.
5. מריבות והתפייסויות. יש להתייחס למריבות במשפחה כאל דבר טבעי ועל ההורים להדגיש את ההתפייסות, הפשרה והוויתור כערכים משמעותיים. הוגנות בפתרון סכסוכים תביא להקשבה הדדית.
לסיכום
נלסון מנדלה אמר ‘איש אינו נולד כשהוא שונא אדם אחר בגלל גוון עורו, מוצאו או דתו. אנשים לומדים לשנוא, ואם ניתן ללמדם זאת ניתן ללמדם לאהוב, כי האהבה קרובה יותר ללבו של האדם מאשר ניגודה’. ילדים הינם חומר ביד היוצר, והאינטליגנציה הערכית שלהם תלויה בהוריהם האחראיים על חינוכם.
