שעת ערב. התארגנות לקראת השינה ובכל בית נשמעים בדיוק אותם משפטים: 'מאוחר, כנסי כבר למקלחת', 'תפסיקו לריב מי ראשון', 'תסגור את המחשב ובוא לאכול', ‘למה אני צריכה להגיד כל דבר 10 פעמים?’
נשמע מוכר?
אין ספק, כשמבקשים מהילדים לעשות משהו 10 פעמים והם לא מקשיבים, זה מכעיס. כולנו היינו רוצים לבקש פעם אחת או מקסימום פעמיים ושהדברים יתבצעו, אבל בפועל זה לא המצב.
למה זה בעצם קורה?
ישנם כמה מצבים שבהם הילדים לא מקשיבים:
1. במצבים בהם ישנו ניגוד צרכים
כשהילדים מרוכזים בפעילות אחרת שאותה הם לא רוצים להפסיק או להפסיד אותה, הם בדרך כלל לא יקשיבו לנו. לכן, חשוב שנבין מהם הצרכים שלהם, נסביר את הצרכים שלנו ונמצא פתרון.
לדוגמה: 'למה התכנית הזו כל כך חשובה לך ? מה יקרה אם לא תראה את התוכנית הערב?'
הילד יכול לומר שהוא רוצה לראות את התכנית עכשיו כי מחר בכיתה כולם ידברו עליה והוא רוצה להיות בעניינים. אנחנו יכולים לומר: 'אני זקוקה עכשיו לשקט, בוא נמצא פתרון שטוב לשנינו'. כולנו רוצים שיקשיבו לנו ובשיח של הקשבה לצרכים האחד של השני, יש סיכוי גדול יותר להגיע לפתרון שיהיה טוב לשני הצדדים - win win.
2. כשאנחנו מרגילים אותם לא להקשיב
כשההורים חוזרים על כל בקשה 10 פעמים, אנחנו מעבירים לילדים מסר שזה בסדר להתעלם מאתנו ושלא דחוף להיענות לבקשה בפעם הראשונה.
3. כשהם 'סוגרים תריסים'
לפעמים, כשילדים נמצאים במאבק כוח עם ההורים שלהם, הם 'סוגרים תריסים' ולא מקשיבים. אם ההתנהגות הזו חוזרת על עצמה ומכניסה אתכם ללופ של ויכוחים וכעסים, כדאי להתייעץ בנפרד עם איש מקצוע.
אז ממה כדאי להימנע?
1. להימנע מהמילה 'למה'
'למה' היא מילה שנאמרת המון: 'למה כל המשחקים זרוקים בסלון'?, 'למה אתה לא שומע'?, 'למה התיק בכניסה'?, 'למה לא פינית כלים מהמדיח'? המילה 'למה' נאמרת, בדרך כלל, בטון כועס, עם שפת גוף שמשקפת אכזבה ותסכול. פעמים רבות, מתלוות אליה 'חברות טובות' כמו 'כמה פעמים?', 'אתה תמיד...'. כל אלה הם מילים ומשפטים שמאחוריהן מסתתרת שיפוטיות ושיפוטיות יוצרת התנגדות.
2. להימנע מאיומים
בדרך כלל, כשאנחנו מבקשים משהו כמה פעמים מהילדים שלנו והם לא עושים את זה, אנחנו עוברים די מהר לאיומים: 'אם אתה לא נכנס להתקלח עכשיו, מחר אין טלוויזיה'. לפעמים האיום עובד באותו רגע אבל הוא לא מהווה פתרון של הבעיה לטווח הרחוק. בנוסף, לרוב, האיומים הם איומי סרק: אנחנו שוכחים למחרת ממה ש'הבטחנו' אתמול, מה שגורם לילדים שלנו להבין שאין סיבה 'להתרגש' מהאיומים, אפשר להמשיך לא להקשיב וכך, המעגל ממשיך.
3. להימנע מצעקות
אף אחד לא אוהב שצועקים עליו. כשאנחנו צועקים או כועסים, אנחנו מתנהגים כמו במצב של 'טייס אוטומטי'. יכול להיות שזה יהיה יעיל לאותו רגע אבל למחרת, סביר להניח שה'סיפור' יחזור על עצמו.
כשאנחנו 'משחררים' את הכעסים וצועקים על הילדים, אנחנו לרוב גם לא מרגישים טוב עם עצמנו, על כך שהוצאנו את הכעס על מי שאנחנו אוהבים. לכן, אם התפרצתם וצעקתם אפשר לומר: 'אני עכשיו כועסת או מבואסת ממה שקרה. אתה יכול להבין על מה'?
אם אי אפשר להמשיך את השיחה בטונים 'רגילים', עדיף ללכת מהשטח ולדבר מאוחר יותר ('אני אלך עכשיו ואנחנו נדבר על הדברים אחר כך). כשדברים יירגעו, אפשר יהיה לחשוב בהיגיון ולבחור בתגובה המתאימה והיעילה. זכרו שאי אפשר לחנך בזמן כעס כי אף אחד לא מקשיב באותם רגעים.
והנה מספר טיפים איך להשיג הקשבה ושיתוף פעולה
1. להעביר מסר ברור
במקום המלצה 'אולי תיכנס להתקלח'?, 'אולי תלך לסדר את התיק'?, לבקש בטון ענייני (בלי ביקורת) 'אני מבקשת ש', 'אנחנו צריכים זמן לסיפור. בוא ניכנס עכשיו למקלחת'.
2. לקצר
ילדים לא אוהבים נאומים ולכן, אם אתם יכולים להשתמש ב- 10 מילים, אל תשתמשו ב- 50 מילים.
3. לדבר באופן ברור
כשצריך לבצע משימה, חשוב להסביר אותה במשפט ולציין את הצרכים: 'תאסוף את המשחקים. חשוב לי שהסלון יהיה מסודר'.
4. לתת אפשרויות בחירה בטון ענייני לא כועס
לדוגמה: 'אם אתה בוחר להישאר עוד על המחשב, מחר נצטרך לקצר את הזמן הזה. מה אתה מחליט'?
5. לחזק את הילד כשהוא מקשיב לכם
לדוגמה: 'התארגנת ממש מהר הערב'.
6. לשתול מסרים סמויים
'אתה רוצה קודם להתקלח ואחר כך לסדר את התיק'?
כך, תעבירו את המסר ששתי המשימות צריכות להתבצע, השאלה היא רק באיזה סדר.
7. קודם כל, להבין את הצרכים
כמו שכבר נכתב, שיח של צרכים מגדיל את הסיכוי לשיתוף פעולה. לכן אפשר לומר: 'אני מבינה שאתה רוצה עוד זמן איתי (אני מבינה את הצורך שלו). נהיה ביחד מחר. עכשיו אני צריכה זמן לעצמי/ זמן עם אבא/ לסיים משימות (אלה הצרכים שלי).
8. ביקשתם והילד לא שמע בפעם ראשונה?
חזרו על הבקשה פעם נוספת, הפעם בנוסח קצר יותר ויותר בשקט, בדיוק הפוך מ'הטייס האוטומטי' שלנו שגורם לנו להרים את הקול.
9. היו עקביים
ילדים לומדים מעקביות וחזרתיות. זכרו ששינויים עושים צעד אחר צעד ולא בצורה דרסטית. גם אתם וגם הילדים צריכים להפנים את השינויים ולכן, היו סבלניים וסלחניים כלפי עצמכם. אם תפעלו כך כל ערב, יש סיכוי גדול יותר שהילדים ישתפו אתכם פעולה והאווירה בבית תהיה יותר רגועה, עם פחות כעסים.
בהצלחה.
