זוגות רבים של הורים צעירים מגדלים ילדים ומפתחים קריירה בו זמנית. הם מתארים את חייהם כרכבת הרים דוהרת שלא עוצרת לרגע במרוץ מטורף, בסחרור. הם עייפים, מותשים, חולמים על חופשה זוגית ללא הילדים, ממהרים, עושים לפחות שני דברים בו זמנית, לא מרוכזים, חסרי סבלנות ומתלוננים.
מוכר לכם?
איך אפשר לסייע להורים להתמודד עם האתגרים המרובים כשכל מעגלי החיים - משפחה, קריירה, לימודים, התקדמות כלכלית וחברתית - מתערבבים ויוצרים לחץ?
למה אימון ולמה בפיג'מה?
כאשר מתעורר קושי עם אחד הילדים, קושי שמפריע ל'דהירת רכבת ההרים', ההורים מתקשים לעצור. הם מחפשים מיד את המומחה שייתן להם פתרון, את היועץ, המנחה או המדריך ש'יתקן' להם את הילד או הילדה. כל הורה רוצה כמובן לעזור לילד שלו להתמודד עם הקושי שעולה, אך כמעט כולם מעדיפים לעשות זאת ב'מיקור חוץ'. איך? באמצעות שליחת הילד לחוגים ולטיפולים שונים ותקווה לשינוי שיחול.
מחקרים מראים, שבהרבה מצבים, ה'שופינג' הזה אינו פותר את הבעיה כלל וכלל. ההורים מבזבזים זמן יקר ולא מעט כסף ברכישת שירותים שלא תמיד מותאמים לילד ואפילו עלולים לגרום לו (ולהם) לעומס נוסף ולתסכול.
אפשר אחרת אם משנים את הנחת היסוד: השינוי צריך להגיע מההורים!
לרוב, קושי שמתעורר אצל ילד היה או אפילו עדיין קיים אצל אחד ההורים. לדוגמה: מחקרים רבים בארץ ובעולם הוכיחו, שילד שמאובחן עם בעיית קשב וריכוז, כמעט בטוח שאצל אחד ההורים שלו קיימת הבעיה הזו, גם אם לא אובחנה. אותו הורה שלא אובחן, קוטלג בעבר כ'ילד בעייתי', או אולי אפילו כ'מפגר', למרות שהאינטליגנציה שלו תקינה לחלוטין ואף גבוהה מהממוצע. אותו הורה חווה, קרוב לוודאי, קשיים רבים בילדותו, כמו עונשים והעלבות ואך גרוע מכך.
כל אלה מקשים על ההורה לפתח מודעות למה שעובר על הילד או הילדה שלו שכן הילד המתקשה מהווה מראה להורה, מראה שלא קל לו להתבונן בה. ההורה מוצף ברגשות אשם, תסכול, מחשבות טורדניות ולעיתים אף בכעס. הוא עלול להגיב בעוצמה רגשית גבוהה מאוד לסיטואציות שונות, לפעמים חש הזדהות יתר עם הילד וחווה מחדש את הקשיים והכאבים שלו שחווה כילד.
'המערכת' מקשה, פעמים רבות, על הסיטואציה עוד יותר: היא אינה יודעת איך להתמודד עם הקשיים של הילד, אינה מכילה אותו, דבר שגורם להגברת תחושת הבדידות, הבושה וחוסר האונים של ההורה.
גם המערכת הזוגית והמשפחתית עלולה להיפגע ולמצוא עצמה מאותגרת כתוצאה מהמצב.
אז מה עושים? מתאמנים!
כשההורה או ההורים מאפשרים לעצמם לעצור לרגע, להסתכל על הילד או הילדה שלהם ,על עצמם וללמוד איך לשנות את ההתייחסות למצב, הבעיה של הילד הולכת ומתגמדת.
איך?
באמצעות אימון הורים. אימון הורים הוא תהליך שבו ההורים מתאמנים על שינוי הדפוסים ההוריים שלהם ביחס לאתגר שמציב אחד הילדים.
האתגר הזה יכול להיות בעיה מאובחנת כמו הפרעת קשב וריכוז, הפרעת התנהגות, לקות למידה, נכות או סתם התנהגות 'מאתגרת' כמו עקשנות, סגירות, חוסר מוטיבציה, חוסר משמעת ועוד. באימון הורים הילד לא נמצא פיזית בחדר אבל מסלול האימון נקבע על פי האתגר שהוא מציב. באימון ההורה לומד ומתאמן ביישום אסטרטגיות התמודדת חדשות וכן מאמן את ילדו.
למה אימון?
- כי לכל סיטואציה ישנם מאפיינים ייחודיים הקשורים לילד עצמו, לקושי שלו, לדינמיקה המשפחתית ולרצון ההורים לבצע שינוי
- כי אין כלים אחידים לכולם ותהליך האימון מאפשר לכל הורה לבנות את ארגז הכלים הייחודי שלו
- כי לפעמים יש צורך בכמה ארגזי כלים ומה שמתאים לילד הספציפי הזה, אינו מתאים לאתגר אתו מתמודד ילד אחר
ותכלס', מה עושים?
תהליך האימון מהתייחס לשלושת הרבדים של הקיום האנושי: רגש, מחשבה והתנהגות (פעולה).
בשלב הראשון האימון מסייע להורה לחקור את הסיטואציות ואת הרגשות שעולים בו ביחס אליהן.
בשלב השני הוא מסייע לו להבין את הגורמים להתנהגויות שלו ושל ילדו ולאופן שבו הוא יכול להחזיר לעצמו את השליטה על חייו, על בחירותיו ועל תפקודו כהורה.
בשלב השלישי - שלב הפעולה - הוא מתמקד בשינוי דפוסים ובפיתוח כלים, תוך כדי היפרדות מדפוסים אוטומטים, בולמים ומעכבים.
אבל רגע, אמרת 'אימון בפיג'מה'. למה הכוונה?
כשהורה או זוג הורים מבינים שעליהם לבצע שינוי כדי לעזור לילד שלהם, קשה להם לעצור את רכבת החיים המטורפת כדי להתאמן. היום שלהם עמוס ולכן, אימון בפיג'מה מתקיים בשעות הערב בזום או במפגש פיזי, אחרי שהשכיבו את הילדים לישון.
תארו לכם זוג הורים שיושבים עם כוס קפה או כוס יין ומאפשרים לעצמם לעצור ולהתבונן יחד עם המאמנת על האתגר שמזמן להם ילד זה או אחר. התהליך הזה מאפשר להם זמן איכות ביחד, קירבה, לקיחת אחריות משותפת ומשפיע לא רק על ההורות שלהם, אלא גם על הזוגיות.
במפגשי 'אימון בפיג'מה' אנחנו מתבוננים יחד בקושי, מנתחים אותו, משרטטים את תמונת העתיד הרצויה וסוללים את הדרך להשגת השינוי והמטרה. בין פגישה לפגישה ההורים מתאמנים על שינויים קטנים, ביחד עם הילד, עד שהם מגיעים לשינוי המיוחל. הם פותחים אפשרויות ובודקים מה עובד ומה לא. הם מתאמנים ומאמנים.
ומה אתכם? רוצים להיות 'הורה מתלונן' או ‘הורה מאמן’ ועוד בפיג'מה?
