אנחנו חיים בעולם דינמי מאוד והחברה והסביבה מצפים מאתנו לעמוד בסטנדרטים מסוימים בכל התחומים - גם בזוגיות ובמיניות.
אחד הסטנדרטים שהורגלנו אליהם עוד מילדתנו, הוא לא להקשיב לרגשות שלנו ולא לתת להם ביטוי:
‘אינני בוכה אף פעם אינני תינוק בכיין’.
‘כשאת בוכה את לא יפה די לך ילדה’.
כילדים, ההתנהגות הכי בסיסית שלנו מיום היוולדנו, היא הפוכה: להקשיב לרגש ולבטא אותו. זו התקשורת הראשונה שלנו עם העולם.
כשתינוק מגיע לעולם, הוא מתחיל לבכות (ואם לא, זה סימן לא טוב) והוא מתקשר עם העולם באמצעות בכי. כשהוא רעב, עייף, או כשהחיתול מציק לו, הוא מבטא זאת באמצעות בכי וכך ההורים יודעים שיש לטפל בו. לאחר כמה חדשים, מתווסף גם חיוך וצחוק - דרכי תקשורת והבעת רגשות נוספים.
הורים מרגישים אהבה כלפי התינוק שלהם וזו הסיבה היחידה שהם מטפלים בו, פעמים רבות, תוך ויתור על הצרכים הבסיסיים שלהם.
כשהתינוקות גדלים והופכים לילדים, הם ממשיכים לבטא את הרגשות שלהם דרך מילים- אך עדיין, התקשורת נעשית באמצעות רגשות: ילדים לומדים לכעוס, לצעוק, לומר 'לא', לומר מה הם אוהבים ומה לא ועוד.
כשהילדים גדלים עוד קצת הם לומדים שיש מחיר למעשים ולביטוי של הרגשות שלהם: שאם יצעקו, יבכו, יתלכלכו או ישתוללו, הסביבה יכולה לכעוס עליהם ושלפעמים, המעשים וביטוי הרגשות מפריעים להורים שלהם. אז, הצורך ההישרדותי והפחד מכך שלא יאהבו אותם מתעורר, הרצון לקבל אהבה זוקף ראש וכך, אנחנו מתחילים להתאים את עצמנו לסביבה.
כמובן שהתהליך שתיארתי הוא דבר טוב כל עוד הוא מאוזן, שכן אנחנו יצורים חברתיים ומשפחתיים ולכן חשוב ללמוד להתחשב בזולת ולדאוג לאחרים.
איפה עובר הגבול בין הרצון שלנו להתחשב באחרים ובין הרצון שלנו לבטא את עצמנו?
כאמור, התרבות והנורמות החברתיות דרשו מאתנו לוותר על הביטוי העצמי שלנו ומהר מאוד הבנו, שאנחנו נפגעים הכי הרבה מאלו שאנחנו אוהבים. כך למדנו להדחיק את הרגש, למדנו שלא מקובל לצחוק בקול רם, שלבכות זה בושה, לפחד שמי שנאהב יינטוש אותנו, וביחס להנאה ועונג למדנו שהם אסורים.
כמובן שאי אפשר להאשים את ההורים, שכן לא הייתה להם מודעות כלל להשפעה של התגובה שלהם עלינו. הם גדלו בסביבה הישרדותית ובסך הכל רצו שיהיה לנו טוב וקל. לכן, הם דרשו מאתנו להוציא ציונים גבוהים, ללכת ללמוד מקצוע שמכניס כסף (ולא את מה שאנחנו אוהבים), להתחתן מהר, ללדת ילדים ולעמוד בכל הסטנדרטים שהחברה מכתיבה לנו גם כשהם לא תואמים את הערכים שלנו.
הנורמות החברתיות שמו (ועדיין שמות) דגש על הקמת משפחה והבאת ילדים לעולם מהר וכמעט כל מי שהיה בזוגיות הרבה שנים, שמע מהמשפחה את המשפט ‘מתי תתחתנו?’ ובני זוג שמחליטים להביא ילדים בלי להתחתן, מה תהיינה התגובות שהם יקבלו מהסביבה?
ומה לגבי מיניות? איך לימדו אותנו שהיא צריכה להיראות?
דורות רבים למדו שמין זה דבר לא טוב, אסור, ונועד רק להבאת ילדים ולא לעונג. לרוב, הנורמות החברתיות על מין הגיעו דרך סרטים הוליוודיים או פורנו וכיום מחקרים מראים, שאנשים שניזונו מפורנו חווים פגיעה בתפקוד המיני, הזוגי, הרגשי ועוד.
הנורמות החברתיות לימדו אותנו שלגברים צריך להיות חשק מיני כל הזמן ושאת האישה צריך ‘לשכנע’ לעשות מין וכך, לפעמים המין הפך לכלי מיקוח בתוך הזוגיות.
בנוסף, הדרישה מהאישה להיות ‘מושלמת’ על פי סטנדרטים שהכתיבו לנו, גרמה ועודנה גורמת לנשים להיות מתוסכלות, באופן קבוע, מהמראה שלהן. נשים רבות הן ביקורתיות ושיפוטיות כלפי המראה שלהן וחלק מהן מצויות בעיסוק אובססיבי במראה ובמשקל.
‘אל תאכלי עוגות גבינה- זה לא טוב למשקל’
מנגד, הציפייה מגברים להיות ‘חרמנים חסרי רגש' מייצרת אצל לא מעט גברים תסכול גדול אם הם לא ‘מחליפים נשים’ באופן תדיר, יוצאים למיליון דייטים וסטוצים, ומתוסכלים כשאישה שהם ‘מתחילים’ איתה אומרת ‘לא’. בנוסף, הם שופטים את עצמם כשהם רגישים ומרגישים וכך, נוצרות מרבית הבעיות בתפקוד המיני.
‘הגברים בוכים בלילה לא נישמע קולם’
השילוב בין הדחקת הרגש ובין הרצון שלנו לעמוד בסטנדרטים של הסביבה, גרם ליצירת מערכות יחסים שאינן מבוססות על אהבה ויש לכך כמובן השלכות. הסטטיסטיקה מראה, שלכ- 80% מהזוגות היום, לא טוב בזוגיות שלהם.
רבים מהגברים והנשים שאינם נמצאים בזוגיות נפגעו כל כך הרבה פעמים, שהם מפחדים להיות בזוגיות, ואחרים, ממשיכים להדחיק את הרגש ולעיתים חיים במערכות יחסים ללא אהבה, סובלים מחרדות, מדיכאונות מירידה בחשק המיני, מבעיות בתפקוד המיני ועוד.
אז מה עושים? איך מייצרים זוגיות ומיניות מעצימות?
הכלל שאני מלמדת את הגברים והנשים שמגיעים אלי ומבקשים להגיע לזוגיות מעצימה הוא הכלל הבא:
מיניות מעצימה נוצרת מתוך אהבה מעצימה ומתוך זוגיות מעצימה וזוגיות מעצימה נוצרת מתוך תקשורת מעצימה, קודם כל שלנו עם עצמנו.
כדי להשיג את הזוגיות והמיניות המעצימות, אנחנו נדרשים לחזור למקום הטבעי שלנו: להקשיב לרגשות שלנו ולבטא אותם. זה מה שישחרר את הפחדים שלנו ויחבר אותנו לאהבה.
התשוקה היא אנרגית החיים שלנו, הכוח שמניע אותנו ליצירת חיים, וכשאנחנו נותנים לה מקום וביטוי, נהיה בזוגיות מעצימה והדבר יבוא לידי ביטוי, בין היתר, במיניות הזוגית שלנו.
כשאנחנו קשובים לעצמנו וקשובים לבני ובנות הזוג שלנו ומבטאים את עצמנו ואת האהבה שבנו, יש עוררות והחשק מיני עולה.
כולנו התרגלנו להיות שיפוטיים וביקורתיים כלפי עצמנו וכלפי הסביבה ואנחנו מפחדים להיפגע וחווים רגשות אשם. התחושות האלה פוגעות בתקשורת שלנו ולכן, חשוב להתחיל בתהליך שחרור הרגשות האלה שחוסמים אותנו מתקשורת בריאה עם עצמנו ועם בני ובנות הזוג שלנו.
מה שנדרש לעשות הוא ללמוד לזהות מתי הרגשות השליליים האלה עולים, באלו סיטואציות, מהן הסיבות שהם עולים ורק כך, נוכל לשחרר אותם ולהכניס במקומם אהבה.
ולפני סיום, אני מזמינה אתכם לתרגיל
שבו בנוח, עצמו עיניים ונשמו 3 נשימות עמוקות מהאף והוציאו מהפה. מלאו את החזה באוויר והוציאו.
דמיינו את עצמכם שנה קדימה מהיום: את הזוגיות שאתם שואפים אליה בלי הגבלות ומגבלות. תנו לדמיון חופש, וראו מול עיניכם את האהבה והתשוקה שיש ביניכם.
אם אתם לא בזוגיות, דמיינו את בן או בת הזוג שמתאימים לכם ואם אתם בזוגיות, דמיינו איך הזוגיות המעצימה שאתם רוצים בה יחד תראה.
נסו לדמיין ממש לפרטי פרטים: איך היום שלכם ניראה, מהבוקר ועד הלילה, איך אתם קמים, איפה, מה אתם עושים, איפה אתם גרים, איך המיניות שלכם תהיה, מה אתם אוהבים לעשות ביחד ומה אתם אוהבים לעשות בנפרד, איך התקשורת ביניכם- אם למשל אתם אוהבים הומור, מגע, שיחות, חברות, מוסיקה - דמיינו את כל אלה.
ואז, תתחילו להרגיש את זה: הרגישו את עוצמת האהבה והתשוקה: איך זה מרגיש, אלו רגשות עולים בכם וממש תרגישו כאילו זה קורה עכשיו. אם עולים בכם רגשות כמו ספק, כעס, פחד- תנו להם מקום. הם באו לשמור עליכם מפני משהו. אל תפחדו מהם אלא הקשיבו להם, קבלו את מה שהם באו לומר לכם ואז - שחררו.
פקחו את העיניים וכתבו את כל מה שעלה בדמיונכם.
קראו את מה שכתבתם וכתבו, מה אתם צריכים להתחיל לעשות כדי להתחיל לממש את מה שראיתם בדמיון. בשלב הבא, התחילו לעשות צעדים קטנים למען ההגשמה של מה שראיתם, כשבכל פעם, תוסיפו עוד משהו מהרשימה לעשיה שלכם וכך תתקדמו להפיכת הדמיון למציאות.
מאחלת לכם שלווה ואהבה.
