אין כמעט הורה שלא מתמודד עם נושא דימוי הגוף של ילדו המתבגר. במהלך גיל ההתבגרות, קיימת רגישות סביב סוגיות הערך עצמי והביטחון העצמי, בעיקר בשל השינויים הפיזיולוגיים והרגשיים שמתחוללים במתבגרים והבלבול שהם זורעים בהם.
דימוי עצמי, הערכה עצמית ודימוי גוף משפיעים על תחושת הרווחה האישית של המתבגרים, ומאחר שהם מושפעים מאוד מהמסרים המעוותים המועברים בתקשורת, חלק מתפקידנו כהורים הוא לעזור לילדים שלנו לחשוב על עצמם ועל גופם באופן חיובי.
המתבגרים משקיעים זמן רב במחשבה על מראה גופם ומשווים אותו לזה של אחרים בבית הספר ובחברה. הם קובעים את הערך שלהם, באופן כמעט מוחלט, ביחס לאחרים ובעולם שמקדש נתונים פיסיים מוגדרים מאוד, ההשפעות ההרסניות של דימוי הגוף הן כמעט בלתי נמנעות.
אבל לפני הכל - מהו דימוי גוף ומה הקשר בינו ובין הערכה עצמית?
דימוי גוף קשור למחשבות של האדם על גופו ולתמונות הפנימיות שעולות בתוכו כשהוא בוחן את עצמו במראה או מול חבריו או מול הפרסומות שהוא רואה במדיות השונות. הדימוי הגוף מושפע, בין השאר, מההערכה העצמית שיש לאדם, כלומר מהתחושה הכללית שיש לאדם ביחס לערך שלו.
ילדים לומדים לשפוט אם הם טובים יותר או גרועים יותר מחבריהם בכיתה ביחס לפעילויות שונות באמצעות השוואות חברתיות. ההשוואות האלה ממלאות תפקיד חשוב בגיבוש ההערכה העצמית שלהם – חיובית או שלילית והיא נעשית גם ביחס לגוף שלהם. באמצעות ההשוואה, הילדים בוחנים האם הם שבעי רצון מגופם? מגודלו? מצורתו? האם הם מרגיש קלילים או מסורבלים בגופם ועוד.
הערכה עצמית חיובית היא מנגנון הגנה חשוב, שעוזר למתבגרים להתמודד עם לחצים חברתיים המופעלים עליהם בידי קבוצת השווים שלהם ועם השפעות המועברות אליהם באמצעות התקשורת.
הערכה עצמית נמוכה, לעומת זאת, נחשבת כגורם סיכון והיא תורמת להגברת הרגישות להשפעות חיצוניות כמו לחץ חברתי ולחץ מהתקשורת.
לעיתים, קיימת התנהגות מזיקה בגיל ההתבגרות בשל הסקרנות ובדיקת הגבולות האופייניים לגיל ההתבגרות ולתהליך גיבוש הזהות. בני ובנות הנוער רוצים לעבור מגוון התנסויות, חלקן מעצימות וחלקן עשויות להיות מסוכנות.
הסקרנות מחד והדחפים מאידך, בצד השפעתה הרבה של קבוצת השווים והלחצים החברתיים והתרבותיים, מגבירים את הסיכון של שכבת גיל זו להתנסות בהתנהגות מסוכנת ובלתי אחראית, במיוחד בקרב מתבגרים בעלי דימוי עצמי נמוך והערכה עצמית נמוכה.
רוב צורות ההתנהגות וההתנסויות המסוכנות מתגברות על רקע מצוקה רגשית כלשהי של המתבגר או המתבגר והצורך שלהם בהרחקה ובהרגעה. בגיל זה בולט רצון ל'שידרוג עצמי' או ל'תיקון עצמי', על ידי אימוץ דפוסי תגובה דרמטיים וקיצוניים כדי להרגיש טוב יותר עם עצמם. כך למשל רזון קיצוני, התקפי אכילה, שמירה לא בריאה על המשקל המתבטאת בעישון, דילוג על ארוחות, צום, שימוש בסמים או בחומרים משלשלים, התרוקנות או פעילות גופנית אובססיבית ועוד.
חשוב לציין, כי גם חוויות חיים טובות ורעות יוצרות עמדות כלפי 'העצמי'. ככל שחוויות ההצלחה של המתבגר בחיים רבות לעומת הציפיות שלו מעצמו ושל החברה ממנו - כך גם ההערכה העצמית שלו תהיה גבוהה יותר, ולהפך (2012 .al et Mille).
ומה אנחנו כהורים יכולים לעשות?
אם אנחנו מזהים 'נורות אזהרה' מולנו, ביכולתנו לעשות מספר דברים על מנת לסייע למתבגר/ת:
- לדבר עם הילד המתבגר על תחושותיו כלפי גופו ועל השינויים שהוא חווה. הוא בוודאי מרגיש מבולבל או מודאג בגלל השינויים ושיחה יכולה לעזור להשתמש בהקשבה נקייה לדבריו וזאת, כדי ליצור פתיחות ולהראות לו שאנחנו באמת שמים לב ומתייחסים לדבריו
- לא להציק לו בשל מראה גוף בשיח המשפחתי
- להתייחס לגוף שלו ושלנו באופן חיובי
- לבחור בתזונה בריאה ובפעילות גופנית מותאמת, כחלק מחיי היומיום במשפחה
- להעריך את מה שגופו יכול לעשות ולא את מראהו
- להתגאות בתכונות ובערכים שלו שאינם קשורים למראה חיצוני. למשל: חוש הומור, השקעת מאמץ, נתינה, חקרנות ועוד
- לקבל ולהעריך אנשים אחרים ללא קשר למראה שלהם
בשנת 1984 הציע Bayer הצעה להורים, מחנכים ולמטפלים בתחום הבריאות:
'עזרו לאנשים צעירים להרגיש טוב בנוגע לעצמם ולקבל עצמם. הימנעו מלהניע מתבגרים להצטיין מעבר ליכולתם הן בתחום האקדמי והן במאמצים אחרים. ספקו למתבגרים אוטונומיה מספקת, ספקו להם בחירה, אחריות וכן יכולות ויסות עצמי לפעולותיהם'.
באופן דומה, עבודה של Shisslak et al (1987) מיקמה את ההערכה העצמית כאחד הפקטורים החשובים ביותר למניעת הפרעות אכילה:
'הערכה עצמית ירודה הנה בקורלציה גבוהה עם תבניות אכילה כאוטיות. לימוד שיטות אלטרנטיביות להגברת ההערכה העצמית, יכול להפחית את הסיכון שבהתפתחות הפרעות אכילה'.
בנית הערכה עצמית חיובית אם כן, היא תהליך לוגי שיכול למנוע בעיות אכילה ודימוי גוף מעוות או פגיעה בדימוי הגוף.
לנו - הורי המתבגרים - ישנו תפקיד חשוב בבניית הערכה עצמית חיובית שלהם על ידי סיוע להתחבר לעצמם ללא קשר לצורת הגוף שלהם או לגודלו, דבר שיאפשר להם להתמודד בצורה טובה יותר עם כל מה שעתיד לבוא. 'חיבור לעצמי' מאפשר אהבה עצמית ומפתח הערכה עצמית וביטחון ולכן הוא המפתח להצלחה.
