הגיל הרך, מהלידה עד גיל 6, מהווה בסיס חיוני להתפתחותם הקוגניטיבית, רגשית, חברתית ולימודית של ילדים. ילדים באים לעולם לגמרי אנושיים: הם מחפשים קשר עם כל מי שהם פוגשים, יש להם אינטליגנציה גדולה, כמובן בינתיים בלי ידע וניסיון חיים, אבל אלה מתחילים להתפתח כבר מהרגע הראשון. הם סקרניים מאד, רואים ושומעים ולומדים כל הזמן.

ילדים בגיל הזה זקוקים לאהבה ותשומת לב רבה, לגירויים, פעילות ומשחק. הם צריכים שמבוגרים יתעניינו בהם, יקשיבו להם וישחקו אתם. 
להורים יש תפקיד מכריע בהתפתחות ילדיהם בכלל ובמיוחד בגילאים הצעירים. ההורים הם המבוגרים המשמעותיים ביותר בחיי הילדים מהלידה ואילך. ההורים הם המבוגרים הראשונים שהילדים מכירים ויוצרים אתם קשר. הם גרים איתם, הם האנשים שדואגים לכל צרכם ונמצאים איתם רוב שעות היום, עד שהם מתחילים ללכת למסגרות.
במאמר הזה אתרכז בילדים בגילאים הצעירים, מלידה עד גיל שנתיים ובהתפתחותם הקוגניטיבית, רגשית וחברתית של ילדים בגילאים אלה. אראה מה תפקיד ההורים בהתפתחות הילדים, איך הם יכולים לעזור לתהליכי ההתפתחות הטבעיים ואיך נוכחותם תורמת רבות לגדילה, צמיחה והתקדמות הילדים בכל התחומים. אתייחס לצרכים של ילדים צעירים, שלבי התפתחותם ומה דרוש כדי לעודד התפתחות מיטבית. בנוסף, אביא רעיונות למשחקים עם ילדים בגילאים האלה ולפעילויות שונות שלא דורשות הוצאות כספיות רבות. 

החינוך מבוסס על סיפוק הצרכים של ילדים צעירים

המין האנושי הוא מין  חברתי. ילדים נולדים לתוך חברה ותא משפחתי ומתפתחים דרך הקשר עם בני אדם אחרים. כל ההתפתחות שלהם, החברתית, קוגניטיבית, שפתית, ומוטורית מתרחשת בתוך מערכת חברתית. מה שילדים צריכים מאתנו יותר מכל זה לבנות קשר קרוב ובטוח אתם. קשר כזה חשוב ביותר להתפתחות התקינה שלהם בכל התחומים - קוגניטיבי, רגשי וחברתי. ילדים שגדלים עם קשר קרוב עם ההורים, בריאים יותר, מאושרים יותר ומשגשגים. הקשר הזה מעניק לילדים ביטחון, תחושת ערך עצמי ויכולת למידה.

צרכים של ילדים 

תינוקות באים לעולם לגמרי תלויים במבוגרים שסביבם. הם אומנם בעלי כוח לגייס את האנשים לטפל בהם ולמלא את הצרכים שלהם אבל בהתחלה, הם לא יכולים לעשות כמעט כלום לבד: לא להשיג בעצמם אוכל, לא לנוע, לא לדבר. תפקיד ההורים הוא לאהוב את הילדים ולספק את הצרכים שלהם, קודם כל הפיזיים לאוכל, לבוש וכדומה ובמקביל, את הצרכים הרגשיים והחברתיים שלהם. 
לילדים, במיוחד ילדים צעירים, יש צרכים עזים שאנשים אינם תמיד מודעים אליהם. הם זקוקים להרבה תשומת לב אינדיבידואלית ממבוגרים שאכפת להם, מקום וזמן לשחק, המשכיות במטפלים וסביבה מגרה ומטפחת. צריך להקשיב להם, לספר להם סיפורים ולשחק אתם.
לילדים רגשות עזים. הם חווים את העולם בראשוניות, הכל חדש, מענין ומעורר רגשות. 
לילדים יש יכולת להירפא מחוויות של פגיעה וכאב. ריפוי זה מתרחש כתוצאה של פורקן רגשי שמתבטא בבכי, התקפות זעם, רעד, צחוק, דיבור ומשחק. עלינו לאפשר לילדים ביטוי מלא של רגשותיהם הכואבים. זה איננו מספיק לקבל רק את רגשותיהם החיוביים, ואף זו פגיעה בפני עצמה להתעלם או להעניש ביטויים ספונטניים של כאב, אי-נוחות, תסכול, כעס, או פחד. עלינו ליצור אווירה שמקבלת את מלוא קשת הרגשות בכל עוצמותיהם. כאשר ניתן לרגשות הכאב פורקן שאינו פוגע באף אחד, הילדים יהיו חופשיים לחוות רגשות נעימים של אהבה, אושר, ובטחון עצמי ולא יהיה להם צורך להתנהג בצורה תוקפנית או אלימה.
ילדים צעירים מעצם טבעם פעילים, חסרי סבלנות, מלאי סקרנות, מלכלכים, פוחדים ורועשים. הרבה פעמים להורים קשה לקבל התנהגויות טבעיות אלה. כל פעם שהורים מגיבים בהלם, גועל, מבוכה, חוסר סבלנות, פחד או כעס (במקום בהבנה ואהבה), הילד מרגיש מושפל וכואב כי לא מקבלים חלק ממי שהוא. לפעמים, ילדים נדרשים לדחוק את הדחפים הטבעיים שלהם ובכך להתכחש לעצמם בכדי להיות מקובלים אצל הוריהם. אי אפשר להרגיש לגמרי אהוב כאשר מתייחסים אליך יפה רק כאשר אתה נקי, מסודר, שקט, פסיבי וסבלני. 

ילדים צריכים סביבה מגרה, וגם הזדמנות להיות אוטונומיים ולהחליט על דברים פשוטים שמשפיעים על חייהם: במה לשחק, מה ללבוש, מה לאכול. נחוץ מקום וזמן לשחק, אינטראקציות עם ילדים אחרים ועם מבוגרים. ילדים צריכים שיהיה איתם מבוגר נגיש ואחראי שמספק חברות ותמיכה רגשית. 

החינוך בגיל הרך מבוסס על מה שאנו יודעים על שלבי ההתפתחות של ילדים בגיל הזה ועל היכולות שלהם

מהלידה עד גיל 6, ילדים לומדים דרך החושים ותנועות הגוף. אם אנו רוצים לפתח את היכולות שלהם, אנו מדברים על התנסות פעילה של הילדים ועל חוויות מבוססות תנועה והפעלת החושים.  
מה שהורים עושים זה לא ללמד את הילדים באופן פורמלי. בגילאים הצעירים, מהלידה על גיל שנתיים, רוב מה שילדים לומדים, קורה מעצמו כתוצאה מהתפתחות טבעית. כמו שלא צריך ללמד ילדים לזחול, לשבת או ללכת. אבל חשובה מאוד הנוכחות של ההורים ותשומת הלב המלאה שלהם לילדים. חשוב שהורים יסתכלו, ייהנו ויעודדו את הילדים.
הורים יוצרים את התנאים שיאפשרו למידה והתפתחות. כדי לפתח את כל החושים של התינוקות, נספק להם מרחב פנוי ונוח לשכב על הגב ובהמשך על הבטן, להתנסות בתנועות שונות, מהרמת הראש והתהפכות ועד זחילה, ישיבה עמידה והליכה. צריך לדאוג שהבית יהיה מקום בטוח, בלי חפצים מסוכנים, במיוחד כאשר הם מתחילים לנוע במרחב. רצוי לאפשר לזחול בכל מקום עד כמה שאפשר. בהמשך, התינוקות ילמדו להשתמש ברהיטים כדי למשוך את עצמם לעמידה וכמשענת כשמתחילים ללכת.
הורים לא צריכים לשעשע את הילדים. מספיק לשים כמה חפצים לידם. הילדים באופן טבעי מתעניינים בכל הסובב אותם ומסתכלים על כל דבר. בהמשך יוסיפו את חוש המישוש.
התפתחות חוש השמיעה מגיעה לשיאה חודש לאחר הלידה.
חוש הראיה מתפתח בהדרגה במשך 6-8 החודשים הראשונים לחייו של התינוק. בסיומו של תהליך זה התינוק יכול לראות את העולם כמעט כפי שאנחנו רואים. אף שעיניו של התינוק מסוגלות לראות היטב כבר במועד הלידה, מוחו אינו מסוגל לעבד את המידע החזותי שעיניו קולטות ולכן ראייתו מטושטשת בתחילה. ככל שמוחו הולך ומתפתח, כך הולכת ומשתפרת יכולתו לראות בברור את סביבתו. מיד לאחר לידתו מסוגל התינוק לראות היטב פרצופים שקרובים מאד לפרצופו שלו. לאחר מכן הולך ועולה טווח ראייתו מדי חודש. 
טוב לשים מוביילים מעל המקום שהתינוקות שוכבים. גם טוב לשיר או לשים מוסיקה מסוגים שונים כלי לגלות את חוש השמיעה.

הצעות לפעילות

משחק

משחק הוא הדרך העיקרית שבה ילדים לומדים. באמצעות המשחק הילד לומד להבין את העולם ולשלוט בו ועל ידי כך גם להתגבר על פחדים. למשחק שלושה תפקידים עיקריים: הוא מאפשר לילדים לתרגל מיומנויות ויכולות חדשות, בעזרת המשחק הילד מבין ומטמיע ידע ויש בו ערך טיפולי, שעוזר להשתחרר מחוויות פגיעה וכאב באמצעות צחוק. 
השתתפות הורים ומבוגרים אחרים במשחקי ילדים מועילה מאד. לרוב, אנו מצפים מילדים להתאים את עצמם לעולם שלנו ולנהוג לפי החוקים שלנו. כאשר אנו נכנסים למשחק שלהם ומשתתפים לפי החוקים שהם קובעים זה נותן להם הזדמנות לנהל את העניינים, לקבוע את החוקים ומפתח אצלם תחושת עוצמה ויכולת. משחק משותף עם הרבה צחוק ממיס מתחים ופחדים ומחזק מאד את הקשר בין הורה לילד.

משחק קוקו

גם בגילאים הצעירים ביותר אפשר לשחק. משחק ‘קוקו’ הוא משחק ראשוני שכל התינוקות אוהבים. זו אחת הדרכים שבה ילדים לומדים על קביעות האובייקט - שחפץ קיים גם כאשר לא רואים אותו. כשאני בקשר עם הילד, אני מכסה את הפנים שלי בידיים ואחר כך מורידה ואומרת 'קוקו', לרוב התינוק צוחק. אפשר להשתמש בבדים, וילונות, רהיטים וכדומה להסתתר ולצאת להגיד ‘קוקו’. אחת הדרכים לדעת אם הילד מבין שחפצים לא נעלמים כשלא רואים אותם היא לקחת חפץ ששיחקנו אתו ולהסתיר אותו. אם התינוק מסתכל בכיוון, או זוחל לחפש אותו, סימן שהוא כבר מבין.

מחבואים

ככל שהילדים גדלים, משחק ה'קוקו' הופך למשחק מחבואים. ילד קטן מסתתר ואני עושה עצמי כאילו לא יודעת איפה הוא ואומרת ‘אולי הוא בכיור? אולי מתחת למיטה? אולי בארון הכלים?’ והם צוחקים וצוחקים. או שאנו מסתתרים והם צריכים למצוא אותנו. המשחק הזה מעורר המון צחוק ועוזר לילדים לעבד חוויות של פרידה.

משחקי רדיפה או תופסת

כשהנכדה שלי עדיין לא הלכה לבד, אמה לקחה אותה ביד והן היו רודפות אחרי או ההיפך, אני רדפתי אחריהן ואמה רצה מהר מהר עם התינוקת ועשיתי את עצמי איטית ולא מצליחה לתפוס אותן. זה עורר המון צחוק. כשילדים זוחלים אפשר גם לשחק את זה ולזחול מאחוריהם ולנסות לתפוס אותם ללא הצלחה. ככל שהילדים הולכים ורצים אפשר לשחק ממש תופסת: הם תופסים אותנו או אנחנו אותם. אנחנו כמובן הרבה יותר מהירים ולכן חשוב לאתגר אותם קצת ולתת להם לברוח ולהתרחק מאתנו ורק אחרי זמן להצליח לתפוס אותם. במקרה השני, כשהם מנסים לתפוס אותנו, חשוב שלא נהיה מהירים ונתרחק מדי ובכך נייאש אותם ולאפשר להם לתפוס אותנו לקול התנגדותנו הקולנית.

משחקי כדור

תינוקות אוהבים כדורים כי הם זזים ומאפשרים לנוע אחריהם ולתפוס אותם. כשהילדים יושבים אפשר לשבת זו מול זו ברגליים פסוקות ולמסור את הכדור ביניכם. ככל שהילדים גדלים, אפשר להגדיל את המרחק ביניכם וכשהם כבר הולכים ורצים, אפשר לזרוק ולתפוס את הכדור.

תינוקות לומדים על חפצים

ניתן לחשוב על ילדים צעירים כעל מדענים שחוקרים את העולם. אפשר לראות את הרצינות שבה הם עוסקים בדברים על ידי התבוננות בהבעות הפנים שלהם בזמן המשחק. בהתחלה, תינוקות שמים כל דבר בפה כי הפה הוא איבר חישה מאוד רגיש, כך הם אוכלים וכך לומדים על העולם. בהמשך, הם מתחילים לחקור חפצים בידיים; לוקחים חפץ ביד ובודקים מה אפשר לעשות אתו, מסובבים אותו לכל הכיוונים, דופקים אותו, זורקים. תינוקות אוהבים לזרוק ולעקוב בעיניים מה קורה לחפץ כשהוא נופל. כך הם לומדים על כוח הכבידה. הם עושים זאת שוב ושוב ושוב. ילדים מאוד אוהבים לחזור על פעילויות כיון שהחזרתיות מעמיקה את הלמידה. 
בהמשך ילדים אוהבים גם להכניס ולהוציא דברים. אם ניתן להם כלי ובו מספר חפצים נראה איך הם נהנים לשפוך הכל החוצה ואז להכניס מחדש. אין צורך לקנות הרבה משחקים ואין צורך להוציא המון כסף. החפצים היומיומיים בבית יכולים לשמש משחקים שמעוררים ענין בעיקר, כשהם רואים שאנו, המבוגרים משתמשים בהם. 

חשיפה לחומרים  שונים

אנחנו רוצים לאפשר לילדים להכיר חומרים שונים. כשהם זוחלים הם פוגשים בבית כל מיני חפצים. טוב לאפשר להם לשחק עם הדברים שהם מוצאים, אם הם לא מסוכנים, לא קטנים שעלולים להכניס לפה, לא חדים או שבירים. אפשר לשים חפצים בתוך קופסאות פלסטיק שקופות כמו אטבי כביסה, מכסים למיניהם וכו'. חפץ שנמצא בתוך קופסה שקופה מעניין את הילד ובנוסף, הוא מפיק קולות כשהילדים מנענעים את הקופסה. 

תיבות ממוינות

אפשר להכין תיבות של חפצים דומים. למשל: תיבה של כדורים שונים. יש כדורים בצבעים וגדלים שונים, כאלה שמצפצפים כשלוחצים עליהם או שפעמון בפנים מצלצל או כדורים שיש להם מרקמים שונים. אפשר להכין תיבה של מברשות שונות (נקיות כמובן) - מברשות שיניים, מברשות נעליים, מברשות שיער וכו'. אפשר להכין תיבה של בדים שונים, עם מרקמים שונים: משי, צמר, קטיפה, קורדורוי וכו' או תיבת ניירות - דקים ועבים, בצבעים שונים, צלופן שצובע הכל בצבע כשמסתכלים דרכו וכו'. בנוסף, ניתן למלא בקבוקי פלסטיק שקופים שונים במים צבעוניים, או מי סבון וכשהילדים ינענעו אותם, יווצרו בועות. מכל אלה הצעירים יכירו תחושות, מרקמים, צורות, צבעים וקולות שונים.

תיבת גרוטאות

בנוסף לתיבות ממוינות אפשר להכין תיבות גרוטאות של חפצים שונים זה מזה. גרוטאות הן חפצים שבאים מעולם המבוגרים שאינם נחוצים עוד בשימושם המקורי. הגרוטאות הן אוסף פריטים בעלי חומריות, צורה וצבע שונים. אוסף מאוזן מורכב מאביזרים מעניינים, מוכרים ומעצמים בלתי מוגדרים. פריטים שניתן לצרף אליהם פריטים אחרים (הכנסה, הוצאה, בנייה) המאפשרים התנסות באופנים שונים. על החפצים להיות מותאמים בגודל ובמשקל לתנועות הילדים, לא חדים ולא שבירים. זו פעילות נהדרת מגיל שנה בערך עד גיל 3 וגם 4.

דוגמאות לחפצים שניתן לשלב בתיבת גרוטאות 

הרשימה משתנה עם גיל הילדים, אך ככלל אפשר לשלב בה מכלים מפלסטיק, קופסאות קרטון קטנות, גלילי נייר טואלט, מפתחות, תיקים קטנים וכו'. ככל שהילדים גדלים יותר אפשר להוסיף: ארנקים, פלאפונים ישנים, מפתחות על צרור, מצלמה ישנה, מסגרות משקפיים, מחשבון, קופסאות שאפשר לפתוח ולסגור, ניירות שונים, צלופן, ניירות של עטיפות יום הולדת, סרטים של עטיפות, רוכסנים, בדים (משי, קטיפה, ג'ינס, קורדרוי) אריזות סימילאק או מטרנה, גפרורים להשחלה, גלויות, תמונות, אלבום צילומים, תחתיות, כלי בית לא שבירים, אריזות ריקות של תרופות, קופסאות של דיסקים, ספוגים, סקוץ', מברשות שלא היו בשימוש, כלים מעץ (כפות, קופסאות, תחתיות) ועוד.
פעילות עם גרוטאות מחזקת את ההדדיות והקשר של הילדים אל עולם המבוגרים, הן מבחינה רגשית והן מבחינה קוגניטיבית ומדגישה את השוני שיש בעולם. מפעילות זו ילדים לומדים להבין תהליכים וקשרים של סיבה ותוצאה. הפעילות מפתחת סקרנות, יצירתיות ודמיון ומאפשרת התחלה של משחק דרמטי.
חשוב להיות נוכחים בזמן הפעילות, ואתם גם מוזמנים להתנסות בגרוטאות. חשוב ללוות את הפעילות בתיווך והמללה. 

התפתחות שפה

לימוד שפה  הוא אחד האתגרים החשובים שניצבים בפני הילדים. ילדים לומדים שפה באופן טבעי כאשר המבוגרים סביבם מדברים בשפה שהמבוגר יודע היטב ושולט בה. כשמדברים אל תינוקות מומלץ לדבר במשפטים שלמים ולא בשפה תינוקית. תמיד בכל סיטואציה מומלץ לדבר עם הילדים, כשמחליפים חיתולים, כשמאכילים אותם, מלבישים אותם לוקחים אותם בידיים ועוד. טוב להשתמש בכל חלקי השפה, בשמות עצם, פעלים ושמות תואר. אם משחקים בכדור למשל אפשר להגיד ‘הנה כדור כחול, הכדור קופץ ומתגלגל’ וכדומה.

לטייל בחוץ ולצאת לטבע

טיול בחוץ ובטבע מומלץ גם הוא להתפתחות הילדים. אני ממליצה ללכת עם תינוקות במנשא וישנם מנשאים לתינוקות מהלידה עד למשקל בל כ- 20 ק"ג. מנשא מאפשר מגע קרוב בין התינוק וההורה ומקנה ביטחון ורוגע לשניהם. הנשיאה במנשא מפחיתה מהעול של נשיאת תינוקות בידיים או על הכתף וקלה יותר להורה. מנשא מאפשר תנוחה זקופה יותר של התינוק מאשר בעגלה או בסלקל - מה שמפחית את עוצמתן של תופעות שכיחות כמו כאבי בטן וגזים. במנשא, הגובה נותן לתינוק שדה ראיה רחב ועמוק הרבה יותר ומספק לו גירויים מעניינים יותר מאשר ממושב נמוך בעגלה. 
חשוב לצאת לטבע. אנחנו הרי בעלי חיים ומקומנו במקור בטבע. אנחנו עדיין זקוקים לסביבה טבעית, לראות צמחים, פרחים ובעלי חיים. כמונו, גם הילדים. הבילוי בטבע מקנה יתרונות רבים לבריאות הפיזית והרגשית: 

  • תחושת רוגע מוגברת
  • עלייה ברמות האנדורפינים וייצור דופמין (מעודד אושר)
  • שיפור יכולת ריכוז ותשומת לב 
  • ירידה בתסמיני  חרדה ודיכאון
  • פחות עצבנות
  • הורדת לחץ דם והפחתת קורטיזול (הורמון הדחק)

אפשר לטייל עם תינוקות במנשא ביער, בחורשה או בפארק על מנת שיראו את העצים והצמחים. אפשר גם למצוא מקום נוח ולהשכיב את התינוק על שטיח על האדמה או הדשא. ככל שהתינוק יגדל הוא יתחיל להתעניין בדשא, באדמה, בחול, באבנים, בבעלי החיים הקטנים שמטיילים סביבו (נמלים, חיפושיות, פרפרים וכו'). טוב להביא להם צמחים ופרחים ריחניים להריח ולהפעיל אצלם כמה שיותר חושים. ילדים שמחים מאד לראות חתולים וכלבים. אני תמיד עוצרת בעלי כלבים ושואלת אם הכלב ידידותי לילדים צעירים ואם כן, מאפשרת לנכדה שלי ללטף את כלב.

לסיכום

תינוקות באים לעולם לגמרי אנושיים. יש להם צרכים ורגשות עזים, בראש וראשונה לקשר קרוב ובטוח עם המבוגרים שאיתם. הם ערניים לסביבה והחושים שלהם מאפשרים להם לקלוט את העולם מההתחלה. הורים ממלאים תפקיד מרכזי בהתפתחות הקוגניטיבית, רגשית וחברתית של ילדים, במיוחד בשנים הראשונות לחייהם. הקשר הקרוב עם הוריהם מעניק לילדים בטחון שמאפשר להם לעסוק בלמידה הרבה שמתרחשת בשנים האלה בכל התחומים. במאמר הבאתי רעיונות רבים לפעילויות פשוטות שהורים יכולים לעשות עם ילדיהם שמעודדים למידה והתפתחות תקינה בכל התחומים.