איך בכל זאת אפשר לתקן?

תודה רבה על השאלה. במידה וההורים מצויים בסבך של כעסים העונשים, ואין בכוחם לצאת מהמערבולת הזו, אני ממליצה לפנות להדרכה/ההחייה הורית שתהווה מנוף לשינוי. חשוב להבהיר כי כעסים ועונשים קיימים בכל משפחה. השאלה המרכזית היא: איך אפשר ליצור זרימה ולעבור מכעסים לשיח מתון מבוסס על וויסותים ואיזונים. וכן, כיצד יפעילו ההורים כלי סמכות שיצמצמו את הצורך שלהם בענישה. ובכן, דוגמה אישית היא הכלי הראשי. שהרי כתבתי במאמר "נאה דורש נאה מקיים". ההורים יהוו מודל לחיקוי וישמשו דוגמה לוויסות - לאחר הכעס תגיע הרגיעה. לאחר הדיבור הכועס בקול גבוה ובצעקות, ולאחר שנרגעו ישוחחו ההורים עם ילדיהם בקול מתון ושקט ויסבירו מה הכעיס אותם. יקפידו להקשיב לילדים. והכי חשוב ישמשו דוגמה אישית שהחיים האמיתיים מכילים כעס ורוגע, ויימנעו מהיסחפות למערבולת/לופ של הכעסים. בנוסף, ההורים אחראיים על האיזון בין הכלה, אהבה וחום ובין גבולות ומשמעת. האיזון במשוואה שבין הכלה ומשמעת הוא קריטי והתפקיד של ההורים לשמור על האיזון בין כעס ורגיעה!!! חשוב שהענישה/אכיפה תהיה מידתית ומאוזנת ותואמת גיל.

כן זה קורה לפעמים שנכנסים ללופ של כעסים ועונשים ומגלים שזה לא פותר את הבעיה. הדבר הראשון הכי חשוב שילדים זקוקים לו, זה קשר קרוב ובטוח עם ההורים. זה אומר שיוצרים מקום שהילדים מרגישים שאפשר להראות את הרגשות שלהם ולספר מה קורה לכם ללא חשש מה יגידו ההורים ואיך יגיבו. איך יוצרים קשר כזה? הדבר הכי חשוב זה להקדיש זמן לכל ילד בנפרד. בזמן הזה משחקים עם הילדים מה שהם מבקשים לשחק. כך אנו נותנים להם להבין שאנו לצידם ואכפת לנו מהם. דבר נוסף זה להקשיב. כשילד כועס צריך להיות אתו ולהקשיב, מה קרה? למה הוא כועס? להקשיב דבר ראשון, לפני שמציעים פתרונות. לאפשר לילד להביע את הכאב והכעס. אחרי זה יש אפשרות שיגיעו בעצמם לפתרון. בדרך כלל כאשר בונים קשר קרוב כזה ילדים נוטים לשתף פעולה הרבה יותר. זה אומר כשיש שיתוף פועלה יש הרבה פחות מעגלים של כעסים ועונשים. ויש להבין שכמו שיש לנו רגשות גם לילדים יש רגשות ואצלם הרגשות הרבה יותר עזים וראשוניים. מותר להראות כעס ומותר להראות כאב או עצב, ומותר להביע התנגדות ומותר לבכות. בכי זה כמו הגשם בסוף הקיץ ואחר כך העצים נקיים והשמיים בהירים. אחרי הבכי השמש שוב זורחת. מה שחשוב מאד זה לא לאפשר לילדים לפגוע, לא בחפצים ולא בבני אדם. כשהם כועסים הם לפעמים מאבדים שליטה על עצמם ומנסים להכות אבל הם לא באמת רוצים לפגוע. צריך לשמור שזה לא יקרה, אפשר לעצור אותם פיזית או לחסום אותם להגיע לחפץ או אדם ולפגוע בו. ודבר אחרון, עונשים אינם פתרון. כאשר מענישים ילדים זה גורם להם לרגיש רע לגבי עצמם. לרוב, ילדים מכירים את החוקים ויודעים שהם עוברים אותם. אם מענישים אותך זה רק מוסיף להם רגשות רעים, ואז הילד מסתובב עם הרגשה שהוא לא טוב, לא בסדר. זה רק גורם לעוד ועוד התנהגויות לא מקובלות, כך הוא מביע את התחושה הרעה שיש לו על עצמו. בזמנים שקטים, יש לשבת עם הילדים, להבהיר את החוקים וברגע שמתחילים לעבור אותם צריך לעצור את ההתנהגות. הרבה פעמים כשעוצרים את הילד הוא יתחיל לבכות או לכעוס. סימן שהיו רגשות מצוקה בפנים והילד מנסה לאותת לנו את זה באמצעות התנהגות לא מקובלת. אם נאפשר את הבעת הרגשות, הילד יוכל להשחרר אותם ויחזור לעצמו.