להגיד פחות ממה שאנחנו רוצים להגיד, יכול להיות, לפעמים, טוב יותר עבורנו. מסכימים? נכון שלפעמים אנחנו מרגישים שמעמיסים מילים ואינפורמציה על הלקוח הפוטנציאלי, או בהרצאה שאנחנו מעבירים, או במאמר שכותבים?

עכשיו - ספרו כמה מילים יש במשפט הראשון. נכון,  12.

כעת, ספרו בבקשה כמה מילים יש במשפט הבא - ‘להגיד פחות, זה לפעמים יותר טוב’. נכון, 6.

ומה ההבדל במשמעות בין שני המשפטים? אין ממש הבדל. אז בשביל מה להגיד יותר?

הרצון להסביר

הנטייה האינטואיטיבית שלנו היא להסביר ולרצות שיבינו אותנו. ייתכן שהרצון הזה מגיע מתחושת אחריות שיש לנו כלפי הקהל שקורא, מאזין או צופה בנו ומתוך רצון טבעי לתת לו כמה שיותר מידע. אולם לעתים עודף המידע וההסברים הוא פחות אפקטיבי.

בתחילת דרכי ככותב וכמרצה ניסיתי להסביר כמה שיותר, כדי שיבינו אותי. אבל עם השנים הבנתי בעצמי דבר מפתיע: שהקהל הוא אינטליגנטי (-:

הקהל נהנה הרבה יותר להשלים לבד פערים שאנחנו שותלים בטקסט שלנו - בהרצאה, במאמר או סתם בשיחת מכירה/שירות לקוחות. וכך, עם השנים יצרתי דרך אינטואיטיבית לתקשר עם הקהל שלי באופן שיכבד את הרצון שלו לקצת ‘תחכום’, ושלא ‘ישרתו’ אותו יותר מידי, ובכל המקרים שפעלתי בדרך הזו גיליתי שזה היה יותר אפקטיבי.

במאמר הזה ריכזתי את העקרונות ליצירת תוכן אפקטיבי (ומעניין!) שישרת אותנו בכתיבת מאמר או בהכנת הרצאה על העסק שלנו.

השאיפה לשלמות

כשאנחנו כותבים מאמר, מצגת או הרצאה חשוב שנזכור, כי הכתיבה היא כמו אקורדיון של כתיבה ומחיקה, וברגע שמבינים זאת מתנתק הקשר הרגשי עם מה שכתבנו, דבר שיכול לעמוד בעוכרי כל מרצה באשר הוא.

הנה השלבים שאני ממליץ ליישם בדרך לכתיבת מאמר מוצלח

1. כתיבה אינטואיטיבית – זה השלב שבו מומלץ לכתוב הכל, כל מה שעולה בראש וללא מסננים. אני חוזר – ללא מסננים! למה? כי לפעמים, רק כשמשחררים את המסננים, מגיעים הרעיונות הגדולים.

2. עריכה – סידור, הידוק, דיוק וכל מה שנדרש מבחינתנו כדי להפוך את הטקסט לשלם מבחינתנו.

3. ועכשיו, כשאתם מרוצים ממה שכתבתם, ספרו כמה מילים כתבתם ומחקו 20% מהטקסט. נכון , זה מאתגר ובהתחלה נראה לא אפשרי, אבל בכל זאת – עשו את זה.

4. כתיבה מחודשת (rewriting) - בשלב זה חזרו על שלבים 1+2 אבל הרבה יותר מהר וקצר.

5. ועכשיו שוב לספירה. ספרו כמה מילים כתבתם ומחקו 20% מהטקסט. לא! אני לא צוחק. אם תעשו את זה תראו, שבסוף ייצא לכם טקסט מהודק וללא מילים מיותרות.

6. בשלב האחרון שמיועד לאמיצים בלבד, צריך למחוק 20% נוספים מהטקסט שנדמה לכם שהוא מושלם. אני יודע, זה נשמע מוזר אבל האמינו לי שזה עובד. אל תפחדו. תמיד תוכלו לעשות UNDO אבל אתם תראו, שלפעמים מתוך המחיקה הנוספת, יגיעו רעיונות חדשים.

פתיחה וסיום

לפעמים פתיחת המאמר או המצגת משרתת יותר את הכותב עצמו. בזמן שאתם מכינים את ההרצאה או המאמר אתם זקוקים לפתיחה כדי לעשות 'סדר' אולם לאחר שהכל כבר כתוב, לעתים הפתיחה מתייתרת.

אפשר לבדוק זאת ע"י ניסיון למחוק את הפתיחה בכלל ולראות מה חסר. כמובן שלרוב לא כל הפתיחה מיותרת, אולם התרגיל עוזר לחדד ולדייק אותה.

באופן דומה כך הוא גם הסיום - הכותב מנסה שיבינו את מה שרצה להעביר ולכן בסוף הוא חוזר שוב על הדברים, בסוג של ‘וידוא הריגה"’ שלא תמיד נדרש.

וכדי לדייק את הסיום אני ממליץ על תרגיל של למחוק את הסוף ולראות מה באמת חסר. כמובן שלאחר מכן יש לעשות Undo ולהשאיר רק את מה שנחוץ.

שתיקות

כשהיינו בצבא לימדו אותנו בזריקת רימון לספור ‘21, 22, 23’ עד להכרזה ‘פוצץ’. באופן דומה אפשר לנסות את התרגיל הזה במהלך הרצאות – לתרגל שתיקה במשך שלוש שניות. זה נשמע פשוט אולם זהו אחד התרגילים הקשים ביותר למרצה כי אנחנו לא רגילים לשקט, במיוחד כשאנחנו עומדים מול קהל שממתין למוצא פינו.

שתיקה היא חשובה ואף מרתקת כי הקורא או הצופה משלים מידע לבד. לכן שתיקות הן בדרך כלל מאוד עמוקות ומסייעות להניע את ההרצאה קדימה.

אתם יכולים להיעזר בתרגיל הבא:  בהתחלה כשאתם מתאמנים על ההרצאה שלכם ‘מול המראה’, תחליטו על הפסקה של 3 שניות בנקודה מסוימת ואז ספרו בלב (21, 22, 23) ורק אז תמשיכו. השלב הבא (אבל ההכרחי!) הוא להתאמן מול קהל אוהד, לא לפחד וממש לשתוק 3 שניות. 

זה יעשה פלאות להרצאות שלכם.

להפתיע

בכל רגע במאמר או בהרצאה שלכם – תפתיעו וכך תהיו זכירים.

למשל, בפתיחה אפשר לפתוח בצורה שגרתית כמו: 'נעים מאוד, אני צח חרמון, מתגורר במשמר דוד, מתמחה ב.... עומד לדבר על..... וכו'...'

ואפשר גם להפתיע. הנה פתיחה שפעם פתחתי בה הרצאה: 'אמרו לאימא שלי, אל תקראי לילד שלך צח, כי כשהוא יגדל כולם יקראו לו צ'ח-צ'ח אבל היא לא הקשיבה להם'. הפתיחה הזו היא שונה ומייצרת סקרנות כלפיי, כלפי השם שלי וכך, אני ‘נכנס’ להרצאה בצורה יצירתית וזכירה. לכן ההמלצה שלי היא שתמצאו לעצמכם פתיחה מפתיעה. כן, כזו שתפתיע גם אתכם. אין לי ספק שאם אתם תופתעו, גם הקהל שלכם יופתע.

דוגמה נוספת להפתעה היא שינוי מהירות. תוך כדי הרצאה האטו לעתים את הדיבור, שנו טון או עוצמה מידי פעם וזכרו גם לשתוק (21, 22, 23). בדרך כלל השתיקה מפתיעה ועוזרת לקהל לעבד את החומר. 

ותמיד זכרו את כלל הברזל: להגיד פחות זה לפעמים יותר טוב או במילים אחרות – Less is More

בהצלחה!