נתחיל ממשפט קצת קודר אבל די טריוויאלי – אנחנו לא נעשים צעירים יותר. ובגלל שיש בינינו המון אנשים שעברו חוויה משמעותית - אחת או שתיים בחייהם, אנחנו צריכים לעשות הכול כדי לתעד את הסיפור ולהכניס אותו לספרי ההיסטוריה. בעבר הרחוק מאוד, אנשים ניזונו בעיקר מסיפורים של רמי מעלה – מלכים וקיסרים. אף אחד לא סיפר את קורות חייו של ‘האדם הפשוט’. מאוחר יותר, התוודענו לסיפורם של אנשים מאוד מפורסמים כמו פוליטיקאים או אנשי ציבור, ורובנו למדנו להכיר אותם ואת פועליהם מתוקף תפקידם או מהתרומה שלהם לאנושות כולה. אבל היום אנחנו יודעים שאין סיבה שכל אחד מאיתנו לא ישאיר את החותם שלו אחריו.

וזה מביא אותי לנער מעליי את המשפט הקודר שאמרתי בהתחלה ולעבור לחלק היותר אופטימי של הסיפור; לאנשים יש סיפורי חיים מרתקים. לפעמים כאלו שהניעו חוויות קולקטיביות שהיו משותפות להרבה אנשים אחרים ויצרו אדוות שהמשיכו הלאה. אנחנו לא חייבים להיות נשיאים או אנשי ציבור כדי לעשות שינוי או כדי להיכתב בדפי ההיסטוריה. להיפך. לפעמים אלו אנשים שהיו אנונימיים עד לפני לא הרבה זמן, אבל המעשים שלהם נגעו בהרבה אנשים אחרים ויצרו שינוי של ממש. אני יכולה לומר בביטחון שכל אחד מאיתנו יצר שינוי, בין אם ביודעין ובין אם לא, בחייו של מישהו אחר.

כל אחד מאיתנו יכול להשאיר סיפור חיים עוד כשאנחנו צלולים וכשהזכרונות אצלנו טריים. על אחת כמה וכמה זה חשוב כשאנחנו נוגעים בחייהם של אנשים מבוגרים. מעט מניצולי השואה שעוד חיים בינינו, מעט מאנשי מחתרות שעדיין כאן, עולים מעיראק ומתימן שעזבו הכול ועלו לארץ – חלקם, אם לא כולם עברו חוויות מטלטלות. ומה לגבי אנשים שהשירות הצבאי שלהם היה מאוד משמעותי? הדרך הטובה ביותר להשאיר את החותם שלהם בעולם הזה הוא על ידי ספר חיים או הנצחה.

מסע שמתחיל במחשבה, בעט ובדף

תהליך כתיבת הספר הוא ארוך, נוגע וחושף אותנו כאילו הסרנו מעלינו את כל הבגדים. כן, צריך להיות מוכנים לחשיפה אבל התמורה יכולה להיות אדירה. אז איך בכל זאת התהליך מתקיים?

קודם כל, לפני שמתחילים לכתוב, צריך להגדיר את מטרת הכתיבה; האם מדובר בהנצחה של זיכרונות משפחתיים? האם המטרה היא לשתף חוויות אישיות עם הציבור הרחב? הגדרת מטרה ברורה תעזור למקד את הכתיבה. זה לא אומר שהכתיבה לא יכולה להשתנות תוך כדי התהליך. פגשתי כותבים שהתחילו עם מטרה מסוימת וסיימו את הספר עם קהל קוראים אחר לחלוטין. זה תהליך טבעי וטוב שהוא יקרה, אבל אם המטרה ידועה מראש זה ללא ספק מקל על התהליך ומקצר אותו.

לאחר מכן, עוברים לשלב איסוף החומרים; בשלב זה, כדאי לאסוף חומרים שיכולים לעזור בתהליך הכתיבה. זה יכול לכלול יומנים, תמונות, מכתבים, או כל מסמך אחר שיכול לשמש בסיס לסיפור ולגבות אותו בעובדות. חשוב גם לדבר עם בני משפחה ועם חברים כדי שמצד אחד הסיפור יקבל משנה תוקף, ומצד שני נוכל לקבל זווית אחרת על אותה חוויה. חוויה אחת, גם אם נכחו בה מספר אנשים, נחווית באופן שונה על-ידי כל אחד.

לאחר איסוף החומרים אנחנו עוברים לתכנון מבנה הספר; האם הוא יכתב באופן כרונולוגי? מלידה עד זקנה? או שאולי הכותב והעורך ירצו לקפוץ בין השנים כדי להוסיף עניין? האם יהיו פרקים שיתמקדו בנושאים שונים? תכנון המבנה יכול לעזור לשמור על רצף ולמנוע בלבול. כמובן לא חייבים להיצמד למבנה שהוחלט עליו. זה חלק מתהליך העריכה והכתיבה. אפשר בהחלט להתחיל לכתוב באופן כרונולוגי, ולאחר מכן לשנות סדר של פרקים.

לאחר שהחלטנו על מבנה הספר ובעזרת החומרים שאספנו, אפשר להתחיל במלאכת הכתיבה; הכתיבה יכולה להתבצע על ידי נושא הספר עצמו או על ידי ‘כותב צללים’. כך או כך כדאי שהכתיבה תהיה חופשית ואינטואיטיבית. אל תלחצו מהשלמות ופשוט אפשרו למחשבות לזרום. תנו למילים להתגלגל על הנייר מבלי להשקיע יותר מידי בניסוחים או בעריכה - את זה תשמרו לעורכים. כתיבה חופשית יכולה לעזור לשחרר את היצירתיות וליצור תוכן עשיר ומגוון. כדאי לזכור שאוטוביוגרפיה היא סיפור אישי, ולכן חשוב לכתוב בכנות ובפתיחות, לשתף ברגשות ובמחשבות ולא לפחד לחשוף את החולשות ואת האתגרים.

כשמסתיים שלב הכתיבה (הוא לא צריך להיות מושלם לגמרי) אפשר לעבור לשלב העריכה והשכתוב. את שלב העריכה חשוב מאוד לעשות בעזרתו של עורך לשוני. זהו שלב קריטי שבו ניתן לשפר את הסגנון, לתקן שגיאות, ולוודא שהסיפור זורם בצורה חלקה, ועורך לשוני יוכל כבר לתקן את השגיאות ולהציע חלופות ובכך לחסוך הרבה מאוד זמן. זה גם השלב שאפשר להחליט על סדר הפרקים. התייעצות עם אנשים קרובים או עם אנשי מקצוע מתחום הכתיבה, יכולה לעזור בשיפור הטקסט ובהצעה לנקודות מבט חדשות.

ולשלב האחרון - הוצאה לאור; לאחר שהספר מוכן, ניתן לבדוק דרכים שונות להוציא אותו לאור. אפשר להוציא אותו בהוצאה עצמית, כלומר לשלם בנפרד לעורך לשוני, לגרפיקאי ולבית דפוס, וכשהספר יהיה מוכן למכור אותו בעצמכם. היתרון הגדול בכך הוא שההכנסות ממכירת הספרים ילכו כולן אליכם. אפשר גם לפנות להוצאות ספרים. היתרון הוא שאת כל עבודת העריכה, הגרפיקה וההדפסה הם יעשו עבורכם, אך כמובן שייקחו את חלק הארי של ההכנסות, ואתם תישארו עם אחוז קטן מאוד. כך או כך זהו שלב שדורש מחשבה על קהל היעד, על הדרך שבה תרצו לשווק את הספר, ועל האופן שבו תרצו שהסיפור שלכם יגיע לקוראים.

להיות השראה – לעצמכם ולאחרים

ההיסטוריה האישית של כל אדם היא ייחודית, ויש לה ערך רב גם ברמה האישית וגם ברמה החברתית. כתיבת אוטוביוגרפיה היא לא רק תהליך של תיעוד, אלא גם מסע פנימי, מרגש ומאתגר שמאפשר לאדם להבין את עצמו, את חוויותיו ואת סיפור חייו בצורה מעמיקה יותר. זהו כלי לריפוי כי באמצעות הכתיבה הכותב יכול לעבד חוויות קשות ולהבין את המסע שעבר, ומעבר לכך - לעודד אחרים שעברו חוויות קשות להיפתח ולשתף גם כן.

זו דרך לבחון את השפעות העבר על ההווה, לשתף את התובנות של הכותב עם אחרים, ולהעביר ידע שהוא מתנה לדורות הבאים. ספר שכזה יכול לשמש עדות חיה להיסטוריה המשפחתית, ולסייע לבני המשפחה ולמכרים להבין את השורשים שלהם ואת המסע שעברו אבותיהם. כשאדם משתף את סיפורו, הוא עשוי לגעת בליבם של אחרים, לעודד אותם להתמודד עם אתגרים דומים, ולתת להם תקווה והשראה.

על ידי שיתוף החוויות האישיות שלכם אתם יכולים להשפיע על אחרים וליצור קשרים משמעותיים עם הסביבה שלכם. אם אתם שוקלים להתחיל לכתוב את הסיפור שלכם, זכרו שהמסע הזה הוא ייחודי לכם, ואין דרך נכונה או לא נכונה לעשות זאת. פשוט התחילו לכתוב, ותנו לסיפור שלכם להתגלות ולהתגלגל החוצה.