בשנים האחרונות ניתן לראות תופעה שכיחה שבה ילדים בוגרים רווקים בני 25-35 ואף יותר, עדיין גרים בבית ההורים, או חוזרים לגור אצלם לאחר שעזבו. תופעה זו שונה עומדת בניגוד גמור למה שאני זוכרת: רצון לעזוב את בית ההורים ולעבור לדירה שותפים, לחוות עצמאות, את החיים לבד ולהשתחרר מכבלי ההורים.
המגמה הזו של השארות בבית ההורים או חזרה אליהם, מציבה אתגרים הן בפני הצעירים והן בפני הוריהם ודורשת הסתגלות והבנה מצד שני הצדדים.
למה זה קורה?
ישנן מספר סיבות לכך, העיקריות ביניהן:
יוקר המחיה
עלויות הדיור והמחיה הגבוהות, במיוחד בערים הגדולות בהן לרוב הצעירים בוחרים לגור, מקשות על צעירים לעזוב את בית ההורים ולהתמודד עם ההוצאות הרבות.
חיסכון
השהייה בבית ההורים מאפשרת לצעירים לחסוך כסף ולתכנן את עתידם הכלכלי ללא לחץ מידי. המגורים בבית ההורים מאפשרים להם לחסוך בהוצאות דיור, מזון ושירותים שונים.
זמן להתלבטות
הישארות בבית ההורים מעניקה לצעירים מרחב להחליט על כיוון חייהם העתידי, ללא לחץ כלכלי ונפשי מידי. השהייה במקום מוכר, מגן ובטוח מאפשרת להם להמשיך לבחון ולבדוק את הכיוון שלהם בחיים, בזוגיות ובקריירה.
נוחות
אין ספק, שחיים בבית ההורים מאפשרים לילדים הבוגרים לחיות חיי נוחות ושפע, מבלי לאמץ עצמם יתר על המידה. כשהם בוחרים להמשיך לגור בבית ההורים, ההורים הם אלה שלרוב ממשיכים לספק להם שרות ‘פנסיון מלא’ עבור השהייה שלהם: שרותי הסעדה, כביסה, רכב, כלכלה וניקיון.
כמו כן, הקרבה להורים מספקת רשת ביטחון רגשית בתקופת המעבר לבגרות ועצמאות. כיום, ישנו שינוי בתפיסה החברתית והחזרה לבית ההורים או הישארות בו, אינה נתפסת עוד כסטייה, אלא כנורמה.
לצד היתרונות, ישנם גם חסרונות לילדים שנשארים בקן
עיכוב בהתפתחות עצמאות
המגורים בבית ההורים עלולה לעכב את פיתוח המיומנויות הנדרשות לחיים עצמאיים. כל עוד ההורים ממשיכים לספק את השירותים הבסיסיים, הבוגרים לא ירכשו כלים להתמודדות אישית ואת ההתבגרות הנחוצה כל כך לשחרור לעצמאות.
קושי בפיתוח זוגיות
ילדים בוגרים החיים אצל ההורים יתקשו לפתח מערכות יחסים אינטימיות, יתקשו להביא בן/בת זוג להורים מפני שאצל ההורים יש פחות מקום לחיים בזוגיות.
תלות כלכלית
הישענות על ההורים עלולה לעכב את ההתפתחות הכלכלית העצמאית. הבוגרים לא יראו צורך להתחיל לקחת אחריות כלכלית על עצמם ולא ירכשו כלים להתנהלות כלכלית עצמאית, מפני שאין להם את הצורך בכך והם אינם מתפקדים כיחידה עצמאית בעצמם אלא חיים ‘על חשבון ההורים’.
קושי בהסתגלות
לעיתים, ישנם פערים בין החינוך שהבוגרים קיבלו בבית לבין המציאות שישנה בחוץ. כשלא עושים את המעבר ונשארים בבית ההורים, הדבר יכול לייצר בעיות הסתגלות לבוגרים עם המציאות והתמודדות עם הבלתי נודע.
אבל רגע. כשהילדים נשארים בבית, יש גם השפעה על ההורים
מצד אחד, אין ספק שבהישארות הילדים הבוגרים בבית ישנם יתרונות, אך לצד זאת ישנם גם חסרונות רבים והשפעה שלילית עם מערכת החיים האישית והזוגית של ההורים.
קרבה למשפחה
המגורים המשותפים מאפשרים להורים ליהנות מקרבה לילדיהם הבוגרים, לעקוב אחר הנעשה להם ולחוות איתם חוויות שאילו גרו במקום אחר, לא היו זוכים לכך.
סיוע בבית
הילדים הבוגרים יכולים לסייע בתחזוקת הבית ובמטלות יומיומיות, אך הניסיון שלי מלמד, שהעזרה הזו הולכת ופוחתת ובמקרים רבים, הילדים הופכים להיות יותר ‘עול’ מאשר שותפים בהתנהלות הביתית.
נחוצים וחשובים
כאשר הילדים הבוגרים גרים בבית, ההורים מרגישים משמעות רבה יותר ונחיצות, שכן הם עדיין לא סיימו את תפקידם ההורי (הילדים נעזרים בנו, אנחנו תומכים בהם, הם צריכים אותנו וכו').
אך עם זאת, לא הכול ורוד…
עומס כלכלי
המשך תמיכה בילדים הבוגרים עלול להוות נטל כלכלי על ההורים. לרוב, הבוגרים אינם לוקחים חלק בכלכלת המשפחה, הם גוזלים מההורים, חיים על חשבונם ואינם שותפים בכלכלת הבית. ככל שההורים והילדים מתבגרים, ההוצאות גדלות דבר שעשוי לייצר קושי לא מבוטל ומתחים.
פגיעה בפרטיות
המגורים המשותפים עלולים לפגוע בפרטיות ובחופש של ההורים. הם ירצו להיות שם למען הילדים שלהם ולא יהיו פנויים להתפתחות אישית וזוגית. כשהילדים הבוגרים גרים עם ההורים, ההורים עשויים לדחות תוכניות אישיות ולעשות שינויים בחייהם בשל המשך הטיפול בילדים הבוגרים והתלות של אלה האחרונים בהם.
השפעות נפשיות
להמשך מגורי הילדים הבוגרים בבית ישנן גם השפעות נפשיות ביניהן תחושות של חוסר אונים וייאוש מצד ההורים שתוהים מתי הילדים יתבגרו, מתי יצאו לעצמאות, האם ואיך יסתדרו בהמשך החיים ועוד. הדאגה המתמשכת לעתיד הילדים מעמיסה נפשית על ההורים ולעתים נוצר מצב של תסכול וכעס על הילדים, דבר שעלול להוביל לתחושות לא טובות ומחשבות שליליות של ההורים על הילדים.
לעתים, ההורים מפתחים רגשות אשמה ובושה - ‘מה עשינו כהורים לא בסדר?’ הם מבקרים את ההורות שלהם, כועסים על עצמם שגידלו את הילדים לחוסר עצמאות ולתלות מתמשכת בהם.
לבסוף, ההורים יכולים להרגיש חרדות ולעיתים אף דיכאון מתמשך ממצב זה של תלות הילדים בהם, חוסר החופש והשחרור מהילדים, העומס הנפשי והפיזי ועוד.
אז מה עושים?
מגורים משותפים של ילדים בוגרים עם הוריהם מציבים אתגרים לשני הצדדים, אך גם מספקים הזדמנויות. חשוב לנהל דיאלוג פתוח בין ההורים לילדים הבוגרים, להגדיר ציפיות ברורות, ולתכנן יחד את העתיד. בסופו של דבר, המטרה היא לאפשר לילדים הבוגרים לפתח עצמאות ולהתקדם בחייהם, תוך שמירה על מערכת יחסים בריאה עם הוריהם.
הורים צריכים להרגיש מספיק ביטחון לנהל שיח כזה עם הבוגרים, לתכנן מראש מהן הנקודות עליהן הם רוצים לדבר, לשתף את הילדים ברגשות ובמחשבות שלהם על כך שהם טרם ‘פרחו מהקן’.
הורים צריכים לעודד את הילדים לקחת אחריות על החיים שלהם בפן האישי התפתחותי, בפן הכלכלי ובפן הזוגי. השיחה צריכה להיות מאוד ממוקדת ומוגדרת בזמנים ובצעדים לשינוי ההתנהלות. חשוב לתאם ציפיות ולדבר בפתיחות ובשקיפות.
כצעד ראשון לשינוי, על ההורים לדרוש מהילדים לקחת חלק במשימות הבית כל עוד הם גרים בבית.
בשלב השני ההורים צריכים להגיד לילדים, שהם חייבים לקחת אחריות כלכלית מלאה על עצמם ובנוסף, לעזור בכלכלת המשפחה כל עוד הם גרים בבית, גם אם זה נראה ‘בקטנה’. במקביל, כדאי להורים לעזור לילדיהם למצוא את הכיוון שלהם בעבודה ובזוגיות ובשלב האחרון והחשוב, ההורים והילדים צריכים לקבוע יחד ובהסכמה, בהובלת ההורים, מועד מוגדר ליום בו יעזבו את הבית.
ולאחר עזיבת הילדים את הקן - תמיכה לצד מתן ספייס
לאחר שהצעד המשמעותי נעשה והילדים הבוגרים עזבו את הקן, חשוב שתהיו שם עבורם אך לצד זאת, שתקפידו לאפשר להם עצמאות ולהימנע מעשיית דברים שהם צריכים ויכולים לעשות בעצמם. עזיבת בית ההורים מעלה את הביטחון העצמי של הילדים ואת תחושת המסוגלות שלהם ומאפשרת התפתחות תקינה, עצמאות וחיים טובים יותר של הילדים ושלכם.
הבחירה לנהל את השיחה הזו עם הילדים ולעודד אותם לצאת לעצמאות לא הופכת אתכם להורים לא טובים אלא בדיוק להפך. התנהלות כזו עושה אתכם הורים טובים, כאלה שמחנכים ומגדלים לעצמאות, להתפתחות, לבחירה חופשית ולהתבגרות טובה יותר.
אם תתנהלו באופן הזה, יהיה לכם ולהם קל ונעים יותר הן להתמודד עם המעבר של הילדים לעצמאות והן בקבלת חופש שאתם, ההורים, כה ראויים לו בגיל המתקדם.
