בשנים האחרונות, מגפת הבדידות בקרב בני נוער הפכה לאחת הבעיות המדאיגות ביותר בתחום בריאות הנפש של ילדים ובני נוער. למרות שחיצונית נראה שבני הנוער מחוברים כל הזמן – דרך הרשתות החברתיות, קבוצות ווטסאפ, שיחות אונליין ומשחקים מקוונים – בפועל, רבים מהם חווים נתק רגשי, חוסר שייכות ותחושת בדידות עמוקה.
הבידוד בתקופת הקורונה – נקודת מפנה קריטית
מגפת הקורונה שפרצה ב- 2020 הפכה עבור רבים מהילדים ובני הנוער לנקודת משבר. הסגרים החוזרים ונשנים ניתקו אותם ממסגרות החיים הרגילות – בית הספר, חוגים, מפגשים חברתיים ומשפחתיים, וכל זאת בתקופה קריטית מבחינה התפתחותית. דווקא בתקופה שבה הם לומדים את חוקי העולם החברתי ובונים את זהותם העצמית, הם מצאו את עצמם מבודדים, לעיתים לבד מול המסך, ללא קשרים אנושיים משמעותיים.
גם לאחר החזרה לשגרה, לא כולם הצליחו ‘לחזור לעצמם’. היו מי שפיתחו חרדה חברתית, קושי ביצירת קשרים חדשים, או נטייה להסתגרות. חלקם התרגלו להסתמך על תקשורת דיגיטלית בלבד, ואיבדו ביטחון ביכולת שלהם לנהל שיחה, להתמודד עם מבוכה, או ליצור קשרים אותנטיים פנים מול פנים.
הרשתות החברתיות – אשליה של קרבה
הרשתות החברתיות, שבעבר נחשבו לכלי לקירוב לבבות, הפכו עבור רבים מהמתבגרים למקור לתחושת ניכור. בני נוער חשופים מדי יום לאינסוף תמונות וסרטונים שמציגים חיים ‘מושלמים’: טיולים נוצצים, חברים מחייכים, גוף מושלם והצלחות כביכול בלתי פוסקות. המוח המתבגר, שרגיש במיוחד להשוואות ולחיזוקים חיצוניים, מתקשה לעבד את הפער בין המציאות המדומה הזו לבין החיים האמיתיים, דבר היוצר תחושת בדידות.
לזאת יש להוסיף את העלייה בבריונות רשת, תחושת דחייה או הדרה ופגיעה בדימוי העצמי. כל אלה מגבירים את תחושת הבדידות ומקטינים את המוטיבציה של בני הנוער ליזום אינטראקציות חברתיות אמיתיות.
משחקי המחשב – בריחה מהמציאות
עבור חלק מהנוער, משחקי מחשב מהווים מפלט מהתסכולים והחרדות של היום-יום. הם מספקים תחושת שליטה, הישגיות ואפילו אינטראקציה חברתית (דרך משחקים מרובי משתתפים). עם זאת, כאשר משחקים אלה הופכים למרכז חייו של המתבגר על חשבון מפגשים פיזיים, פעילות גופנית, שיחה עם ההורים או זמן אישי, הם עלולים להעמיק את תחושת הניתוק מהעולם האמיתי.
למה חשוב להתייחס לקשיים אלה בהקדם האפשרי?
בידוד חברתי, במיוחד בקרב ילדים ובני נוער, עלול לגרום לנזקים נפשיים ורגשיים משמעותיים. היעדר קשרים חברתיים פוגע בתחושת השייכות והביטחון העצמי ומגביר סיכון להתפתחות חרדה, דיכאון ואף מחשבות אובדניות. ואכן, בשנים האחרונות חלה עלייה של עשרות ומאות אחוזים בקשיים רגשיים ונפשיים של ילדים ובני נוער. לאורך זמן, בדידות עלולה להוביל גם לירידה במיומנויות החברתיות, לקשיים בהתמודדות עם תסכולים ולפגיעה בתחושת הערך העצמי. בתקופות רגישות כמו גיל ההתבגרות, בהן הזהות האישית מתגבשת, חוסר באינטראקציה עם קבוצת השווים עשוי ליצור תחושת ניכור, חוסר אונים ופחד מדחייה. תמיכה רגשית, חיזוק קשרים חברתיים וליווי מקצועי חיוניים להתפתחות בריאה ולהתמודדות עם סכנות אלה.
אז איך אפשר לעזור להם?
אחד הכלים האפקטיביים ביותר להתמודדות עם קשיים חברתיים הוא אימון אישי לילדים ובני נוער, המתמקד במיומנויות חברתיות ובפיתוח אישי. האימון מהווה מענה מעשי ממוקד ומותאם צרכים ולהבדיל מטיפול פסיכולוגי, שמעמיק בעבר או בטראומות, האימון שם את הדגש על ההווה והעתיד ועל יצירת פעולות שמובילות לשינוי.
במסגרת תהליך האימון, המתאמנים:
- לומדים לזהות ולהכיר את הערכים המובילים שלהם ואת החוזקות שלהם, ואיך להשתמש בהם ליצירת שינוי משמעותי לטובה בחייהם
- מזהים את החסמים שמעכבים יצירת קשרים חברתיים
- מקבלים כלים לפיתוח ביטחון עצמי ועמידה מול קבוצת שווים
- לומדים כיצד לנהל שיח, להקשיב לאחרים ולהביע את עצמם בצורה אותנטית
- מתרגלים סיטואציות חברתיות באופן בטוח ותומך
- בונים תחושת מסוגלות וערך עצמי אישית וחברתית
אחד היתרונות הבולטים של האימון הוא הקשר האישי שנוצר בין המאמן למתאמן - קשר מבוסס הקשבה, אמפתיה והנעה לפעולה. הקשר הזה עצמו מהווה לעיתים מודל ראשון עבור המתאמנים לחוויה של קשר מיטיב, לא שיפוטי, כזה שמאמין בו באמת.
חשוב לזכור שהבדידות של בני הנוער איננה גזירת גורל אך היא דורשת התייחסות מקצועית, אמפתית ואקטיבית. בעידן שבו המסכים מחליפים קשרים אנושיים, ואפילו במקומות החברתיים ביותר מרבים להרגיש לבד, תהליך של אימון אישי יכול לפתוח דלת לחיבור מחדש: לעצמם, לסביבה, ולעולם החברתי שסביבם.
אם נרצה לבנות דור בריא, בטוח ומחובר, עלינו להשקיע במערכות התמיכה הרגשיות שלהם כבר עכשיו.
